צ'וק

התקבלה קריאה היום בשעות אחר הצהריים מגברת יוליה באשדוד. היא ספרה שמישהו מסר לשכן שלה כלב גדול ושחור לפני כשבועיים-שלושה ובקש שישמור עליו ליום-יומיים. הבחור לא חזר לקחת את הכלב. השכן, שלא רצה כלב, הוציא אותו מביתו. הכלב משוטט בשכונה ויושב שעות מול שער הבית בו שהה מספר ימים, ובוכה. אין לו בית. ועכשו קר וגשום. קיים חשש שמישהו יזמין לו עירייה ויקרב את סופו.
אורית, מתנדבת חרוצה, בלתה כמה שעות בהפצת ההודעה במיילים ובפורומים. מישהו שראה את ההודעה לגבי הצורך במשפחה אומנת כדי להציל את הכלב, פנה למוקד שלנו. אבל להם אין רכב. חיפשנו מתנדב להסעה. בשעה 9 בערב, מצאנו את המתנדבת אניטה, כבר לבושה בטריינינג ללילה, וסיפרנו לה את הסיפור. למרות השעה המאוחרת והגשם והקור, אניטה נרתמה למשימה.
נסענו מאשקלון לאשדוד בגשם זלעפות. הכלב לא היה במקום. הסתובבנו בשכונה בגשם לחפש אותו כאשר הגברת יוליה קבלה טלפון - הכלב שוב בחצר שם. היא בקשה שיכניסו אותו פנימה כדי שנוכל לקחת אותו. תוך דקות ספורות היינו בבית המדובר.
מצאנו כלב רטוב ומפוחד. אמרו לנו שקוראים לו “צ’וק”. הוא לא רצה לעלות לאוטו. הבחור הרים אותו והביא אותו למכונית. כל הדרך הוא ישב צמוד אלי. ניגבתי אותו עם מגבת, וליטפתי אותו ודברתי איתו. באמצע הדרך, הוא כנראה הבין שהוא הולך למקום רחוק והתחיל לבכות. היה ממש קורע לב. הגענו לאשקלון והגברת ל’ יצאה אלינו עם כלבתה החביבה ואספה את ‘צוק.
עכשיו מחפשים לו בית קבע. לפי המידע שנמסר על-ידי הבחור שנתקע עם הכלב והוציא אותו לרחוב - צ’וק הינו האסקי מעורב עם לברדור שחור, בן שנה וחצי.

עדכון 3/2/2008: לאחר שהייה במשפחות אומנה מספר חודשים נמצא לצ'וק מאמץ, אבל בערב הראשון במשפחה החדשה הוא אבד למאמצים, כרגע מחפשים אותו.

גיזמו

אזרח נחמד בשם (לא זוכרת, נדמה לי אבי) עובד ביישוב ניצן. הוא ראה כלב יפה משוטט ברחובות. ראה אותו כל ערב כאשר הגיע לעבודה. תחילה חשב שזה כלב של מישהו שיצא לטיול לילה לבד. אבל כעבור מספר ימים אבי שם לב שהכלב לבד. שהוא רעב. וצולע. לא סתם צולע. דורך רק על שלוש רגליים. הוא התקרב לכלב והתחיל להאכיל אותו מעט כל ערב. התקשר אלינו. טל, מתנדבת שלנו יצאה לניצן ואספה את הכלב. הוא הגיע לבדיקה אצל הווטרניר. ומשם למפשחה אומנת. תחילה היה לגיזמו חום. לא היה ברור אם יזדקק לניתוח או אם הפציעה תשתפר לבד. היום ידוע שהוא חייב לעבור ניתוח, אחרת ילך תמיד רק על שלוש רגליים ולא יוכל ללכת הרבה ולא יוכל ללכת ללא כאבים.המשפחה האומנת היתה מאד הססנית. הם חדשים בענייני כלבים. לא ממש רצו או חיפשו כלב. אבל ריחמו על גיזמו כאשר שמעו את הסיפור שלו. הסכימו לקחת אותו “רק לשבוע” , כדי לאפשר לנו לחפש משפחה אחרת. שאלו אלף שאלות. בקשו הבטחה שאם לא יסתדרו עם גיזמו , ניקח אותו. אמרו שיהיה קשור על כבל ארוך אבל בחוץ, בחצר. לא היתה משפחה אחרת פנוייה, אז הסכמנו להכל. בינתיים - המשפחה התאהבה בגיזמו. החליטו לאמץ אותו. הכניסו אותו הביתה (למרות שהבית קטן). עכשו מנסים לגייס כסף לניתוח של גיזמו. יש להם סבלנו לחכות להחלמתו הארוכה מהניתוח. הם רק רוצים שהוא יוכל ללכת בלי כאב ולשמוח ולהינות מהחיים איתם כמו שמגיע לו. הם כבר החליטו שלא יוותרו עליו לעולם.

הרועה הגרמנית של אורנה

אורנה המתנדבת שלנו הגיעה ליום האימוץ כדי לצלם את הכלבים. תוך כדי שהיא מצלמת את הכלבים שמגיעים מהכלבייה העירונית , אורנה התחילה לצעוק :”זאת הכלבה שלי!זאת הכלבה שלי!”.
לאורנה היתה גורת רועה גרמני שהגיעה אליה בגיל חודשיים. כעבור חודש בערך, הכלבה נגנבה. אורנה חיפשה אותה בכל העיר. אצל הווטרינרים הפרטיים, בכלבייה העירונית. התלוננה במשטרה. חזרה שוב ושוב לבודק אצל הווטרינרים והכלבייה. מאז עברה חצי שנה. אורנה אימצה כלבה אחרת מהכלבייה. והנה - הכלבה שלה, דיאנה, הופיעה ליום האימוץ.ממש “איחוד משפחות”!

החתולים של יולי

יולי היא מתנדבת בעמותה. עוזרת בימי אימוץ ובהכנות ברצון ובמרץ.

ערב אחד התקשרה למוקד: היא בדרך הביתה ברכב.

ראתה שני ילדים בגיל הגן מתעללים בשני גורי חתולים בני כחודש וחצי. מעיפים אותם באוויר. מסובבים אותם עם הזנב. תיאורים מזוועיים ומקוממים!!

יולי לא חשבה פעמיים. יצאה מהרכב, צעקה על הילדים וגירשה אותם ולקחה מהם את הגורים.

אלא אז היתה בעיה - מה לעשות איתם?? בן משפחה של יולי אלרגי מאד לחתולים. חתולים בבית עבורו שווה הקפצה למיון, אולי אפילו באמבולנס. ללא הגזמה.

מצאנו אחת המתנדבות שלנו, שגרה קרוב. למרות שיש לה עומס בבית, הסכימה לקחת את הגורים ליומיים - כדי שיהיה זמן למצוא להם סידור.

הג’ינג’י אומץ ביום האימוץ. אחותו עברה למתנדבת אחרת לאומנה. בעקבות פרסומים באינטרנט - גם היא אומצה. שני הגורים ניצלו ונמצאים בבתי קבע.

סיפורו של צ'אק

צ’אק הוא כלב לברדור יפהפה. מחונך וממושמע. אבל לא מסורס. ולכן, כל פעם שכלבה מיוחמת מסתובבת ליד ביתו - הוא בורח. לא סיפור מיוחד כלל.
אלא , שבליל שבת, בשעת לילה מאוחרת , טלפון העמותה צלצל. מזלו של צ’אק ששכחנו לכבות את המכשיר! מעבר לקו אזרח הודיע שיש כלב שמשוטט כבר כמה ימים בשכונתו. הוא יצא עם כלבו לסיבוב לילה וראה שהכלב המשוטט(צ’אק) פצוע וזב דם. הוא תיאר שכל הדשא בגן ליד הבית מלא בדם. הזעקנו ווטרינר. מתנדבים באו ואספו את הכלב ולקחו אותו לווטרינר. הוא טופל טיפול חירום והלך הביתה עם אחת המתנדבות עד יום ראשון.
היוון שהיה לצ’אק שבב, ביום ראשון בבוקר , התקשרנו לשירות הווטרינרית, קבלנו שם הבעלים, התקשרנו ובסיום יום העבודה, הבעלים המאושר הגיע לאסוף את צ’אק.
מקווים שהבעלים ישמור עליו יותר טוב בעתיד.