יום שישי, 22 בפברואר 2008

ערב קריוקי


סיפורי הצלה: פיצי

הכלבה פיצי נמצאה משוטטת בגשם זלעפות, צולעת ורועדת מקור. ליאת גבעתי, מתנדבת של עמותת sos אשקלון לקחה אותה הביתה, ושם גילתה שיש לה המון גידולים בבטן ושבר ברגל. היא ובעליה החליטו להשאירה אצלם, ולקחו אותה לטיפול רפואי.


העמותה סייעה לממן את הניתוח להסרת הגידולים, וגם מצב הרגל השתפר. פיצי אמנם צולעת אבל רצה בשמחה. ליאת אומרת שמאז שפיצי בבית, יש אור בבית.

"כיף לפנק אותה ולטייל איתה כי היא מלאת מרץ. זה משהו שמשותף לשנינו - לי ולבעלי איתמר - חוץ מלהתעסק עם עצמנו. יש המון שמחת חיים מאז שהיא כאן", אמרה ליאת. היא מאד מפונקת וצריכה המון תשומת לב. היא גם אוהבת לתקוף את התוכית שלנו בערמומיות: אם התוכית על הכתף של מישהו, היא עושה עצמה ישנה ופתאום רצה לנסות לתפוס את התוכית".
נלקח מתוך Ynet

יום שלישי, 19 בפברואר 2008

צ'ופי מצא בית

צ'ופי נמצא בכביש ראשי. משפחה אומנת.

יום אימוץ. משפחה שלא מבינה בכלבים, לקחו אותו למאלף שאמר שהוא מסוכן.

ניצל ברגע האחרון מהגעה לכלבייה העירונית עם דיווח של "כלב מסוכן" והרדמה בטוחה.

אורן מנור(מאלף כלבים"שלנו") ויוני ביידר השותף שלו הצילו אותו. לקחו אותו לאילוף בתנאי פנסיון לשלושה שבועות.

לא מצא בית ביום אימוץ הבא.

שבוע אצל הווטרינר במרפאה.עשה שם בעיות: רדף אחרי חתולים וניסה לתקוף כלבים קטנים וכלבים זכרים.

לא היה שום בית אומן שיכל לקלוט אותו. נשלח לכלבייה העירונית והמשכנו לחפש לו בית.


בשבוע שעבר מישהו התקשר שהם מעוניינים. דברו עם אורן. גם הם וגם אורן חשבו שהם מתאימים.

הוצאנו את צ'ופי מהכלבייה, תיאמנו ביקור הכרות עם הכלבה שלהם אצל יוני.

זה קרה ביום שישי. צ'ופי נבח על הכלבה. ניסינו להשתיק אותו. אבל הכלבה שלהם תקפה אותו!!

כל פעם שיוני ניסה לשחרר את שניהם - היא תקפה. מה זה יאוש.

אבל הם התאהבו בו. התייעצו עם יוני. השאירו את שני הכלבים אצלו בפנסיון לחיברות.

הכלבה שלהם בתשלום וצ'ופי (שוב) בהתנדבות. סיכמנו שנותנים לזה שבוע ונהיה בקשר.

התאפקתי היום לא להתקשר כדי לא להציק.

בשעה 9 בערב, טלפון של העמותה צלצל. מי זה יכול להיות?? מקרה חירום?? לא. האשה הנחמדה התקשרה "רק לידע אותך שצ'ופי אצלנו. הוא פה על השטיח."

הכלבים כבר מסתדרים(בערך) והם מאושרים. היא כבר שילמה סל אימוץ דרך הטלפון. הודיעה לי חגיגית : זה הבית האחרון של צ'ופי - מפה הוא לא יצא.

ושוב - המון תודה לאורן וליוני שממש, אבל ממש, הצילו את הכלב הנפלא הזה ממוות בטוח.

יום ראשון, 17 בפברואר 2008

לאקי מחפש בית

הסיפור של לאקי מתחיל לפני 4 חודשים כשהתחלתי לעבוד במועדונית לנערים בשדרות, הגיע אלינו כלב מתוק וחייכן מסוג בוקסר מעורב.
כשהילדים פגשו אותו נורא רצו לאמץ ואנחנו חשבנו שיהיה נחמד ויעיל לאמץ וכך היה!
לאקי הביא המון שמחה בקרב הילדים וכמובן שהם גילו המון אחריות בטיפולו.
הבעיה היא שבמהלך סופי שבוע המועדונית סגורה ואין מי שיטפל בו וייתן את תשומת הלב שלה הוא זקוק.
לאקי הוא כלב עם שמחת חיים ומאוד אנרגטי וצריך מרחב.
לאקי קיבל את החיסונים הדרושים וגם שבב.
כלב ממש ממש מיוחד!





יום חמישי, 14 בפברואר 2008

מחפשים בית (אפילו זמני) לכלב גדול שננטש

התקשרה אלי בחורה נחמדה מאחד המושבים באזור. מישהו זרק אצלה בחצר כלב זקן, גדול ושחור. הכלב מאד עצוב ובדיכאון. היא אמרה שהוא נראה כל-כך עצוב שהיא חושבת שהוא רוצה למות. היא יכולה לדאוג לו לאוכל ומחסה לכמה ימים. מחפשים לו בדחיפות בית. אפילו זמני. רצוי קבוע.
מי שיכול לעזור, נא לפנות בדחיפות לטל:0508254227. אם אין תשובה, אנא השאירו הודעה.

יום שני, 4 בפברואר 2008

ניסויים בבע"ח פוגעים ברפואה

לפני פחות מחודשיים נחשפו צילומים של עמותת "תנו לחיות לחיות" על הניסויים בחתולים וקופים במכון ווייצמן שעוררו רעש תקשורתי גדול (שדעך מאז).
אלה לא היו הצילומים הראשונים מניסויים כאלה, אבל איכותם תרמה לזעזוע שהם יצרו אצל אצל הצופים.
כנראה שהאפקט של הצילומים הנ"ל מספיק הדאיג את החוקרים החוששים מפגיעה בחופש הכמעט בלתי מוגבל הקיים כיום, ומהר מאוד נפוצו מיילים ועצומות לכאורה מטעם ה"עם" אבל בפועל מאורגנים בידי משרדי יחסי ציבור שנשכרו למטרה זו.

איני מעוניין לעסוק בטיעונים הרגשיים הרגילים של מתנגדי הניסויים, אלא לעסוק בנושא בצורה לוגית יותר, המובילה לשתי טענות עיקריות:
  1. שימוש במוצר (כמו תרופות) אינו מרמז על תמיכה בדרך בה הוא הופק.
  2. ניסויים בבע"ח מונעים את התקדמות מדע הרפואה ופוגעים בצרכנים.

נתחיל בנקודה הראשונה: אחת מהתגובות הפופולריות בקרב מצדדי הניסויים היא "ואם הבן שלך היה גוסס, לא היית קונה תרופה שפותחה באמצעות ניסויים בבע"ח?"

בכך מבקשים השואלים לכרוך את צריכת התרופה בתמיכה באופן ייצורה, ואולי הם מומחים בביולוגיה של התא, אבל הם מקבלים נכשל בלוגיקה:

  • סביר להניח שהנהנים מפיתוחי הרפואה המודרנית לא מסכימים עם הניסויים הלא מפוקחים שבוצעו בעבר בבני אדם.

  • רוכשי נעלי "נייקי" בשנים עברו לא צידדו בהעסקת ילדים קטנים במפעלים

  • רוכשי "חלונות" ו"אופיס" לא הריעו למדיניות העסקית האגרסיבית של מייקרוסופט

  • רוכשי העיתונים הנפוצים בארץ לא מביעים הסכמה אוטומטית עם התוכן (לרבות הטורים) בעיתון אותו הם קוראים בעצם הקנייה.

  • רוכשי טלפונים סלולריים לא מריעים להתחייבות של 36 הנכפית עליהם במסלולים רבים.

  • אנשים העוברים השתלות איברים בחו"ל אינם תומכים במדיניות ההוצאה להורג של שלטונות סין.

  • רוכשי מוצרים עליהם כתוב Made in China אינם מריעים לדיכוי בטיבט.

הייתי יכול להמשיך עוד כמה דפים, אבל נראה לי שהעברתי את המסר: עצם העובדה שרכשתי מוצר לא אומרת שאני מסכים עם היצרנים שלו.

וקיימת עוד בעייה עם הטיעון של מצדדי הניסויים: תרופות שפותחו באמצעות ניסויים בבע"ח הן מונופול מוחלט.
לא רק שרק בעשורים האחרונים הטכנולוגיה והמדע מאפשרים חלופות לניסויים בבע"ח (כך שכל תרופה שפותחה בעבר הרחוק יותר בהכרח פותחה ע"י ניסויים בבע"ח), אלא שגם היום המוסד המדעי מתעקש להנציח את השיטה ומסרב לעבור לאלטרנטיבות.

ולמה ניסויים בבע"ח פוגעים בהתקדמות המדע?

נתחיל מהשוואה בין "מדעי החיים" ל"מדעים המדוייקים".
בתחילת המאה שעברה פיתח אלברט איינשטיין תאוריה מבריקה, שנשענה על תאוריות מבריקות של קודמיו, והובילה בין השאר לאמצעים לייצור אנרגיה כמו כורים גרעיניים.
מה לדעתכם היה קורה אם היו מפתחים את הכור הגרעיני בשיטה של עולם הרפואה? כנראה שהיו משקיעים מאות רבות של מליארדי דולרים בערבוב אקראי של חומרים שונים עד שהיו משיגים ביקוע, ואז היו מנסים להבין איך משחזרים את "ההצלחה".

נשמע מופרך?

  1. וויאגרה הייתה במקור תרופה נגד יתר לחץ דם

  2. כנ"ל התרופה נגד התקרחות מינוקסידיל (ריגיין בארץ)

  3. לפי פרסומי הFDA כ-90% מהתרופות המגיעות לניסויים קליניים (נמצאו בטוחות בבע"ח) נפסלות עקב גילוי רעילות לבני אדם (שלא לדבר על כך שחלקם סתם לא עובדות בבני אדם).
    מדובר על בסביבות 90 מליארד דולר בשנה (יותר מהתקציב השנתי של מדינת ישראל כולה) ההולכים לטמיון.

לא חבל?

והכל עקב העובדה שאין מודל תאורטי רציני המאפשר לחזות מראש (במידה כזו או אחרת של הצלחה) כיצד תפעל תרופה מסויימת בגוף, כי לחוקרים קל יותר להזריק את התרופה לעכבר ולנסות להבין את פעולתה.

אז מי נפגע מכך?

  • כל מי שחולם לראות תרופה לסרטן בתקופת חייו.

  • כל מי שנאלץ להשקיע באלפי שקלים שנועדו לכסות תהליך פיתוח ארוך ולא יעיל של תרופות.

  • כל אדם הקונה תרופה שרובה מושקע במימון כתיבת מחקרים של חוקרים המעוניינים בפרופסורה יותר מאשר במחקרים אפקטיביים.

בקיצור - כולנו.



למאמר מקצועי ומקיף יותר מתוך הירחון "גליליאו": http://www.anonymous.org.il/v-galileo.htm

יום ראשון, 3 בפברואר 2008

השבוע של מוקדנית העמותה

כל שבוע כמוקדנית הוא קשה. יש מצבים של אנשים שרוצים למסור כלב או חתול מסיבות תמוהות ולא מוכנים לחכות יום. כלבים וחתולים נטושים או פצועים. לפעמים ניתן לעזור להם ולפעמים לא. כאשר אין אפשרות – כואב הלב. כאשר מצליחים לעזור – מרגישים שמחה וסיפוק ואושר גדול.
השבוע היה שבוע במיוחד קשה. בגלל הקור והגשמים היו הרבה קריאות לעזרה עם כלבים וחתולים שנמצאו ברחובות וזקוקים לעזרה. לחלק הצלחנו לעזור. בצער רב, היו גם כאלה שלא עזרנו להם.
אבל השבוע – גם ראיתי את הקיצוניות באנשים. אשה התקשרה. יש לה כלב קטן גזעי וחמוד "אבל לא התחברנו אליו" ורוצים למסור. הזמנתי אותה ליום אימוץ בשבת. התאכזבה מאד :"את לא מבטיחה לי שיאמצו אותו. אם לא את רוצה שאקח אותו הביתה??!!"
בהמשך השיחה התברר שהכלב בן 8. לעולם לא חוסן. אין שבב. יש לא בעיות שיניים. עבר טיפול פעם אחת "לפני כמה שנים אצל איזה ווטרינר". גם לא מלטפים אותו , למרות שהוא "צמא לחום ואהבה" כי "הפרווה שלו מגעילה ולא נעימה." היא לא מוכנה להשקיע בטיפול שיניים או באמבטיה "לכלב שלא התחברתי אליו ושאני לא רוצה אותו." 8 שנים לא רצית אותו !!! לאזעזאל! למה חיכית שמונה שנים.??!!" אני לא יודעת אם לצעוק עליה שהיא פושעת, לרחם על הכלב ולהגיד לה שהוא מסכן, לשכנע אותו לשמור אותו, להסביר לה איזה סיכוי קלוש יש למצוא לו בית, או להיות נחמדה ולעזור – לא בשבילה – בשביל המסכן הזה שסובל שמונה שנים ועלול למצוא את עצמו ברחוב או מורדם .
בסוף הייתי נחמדה. מחפשים לו בית. אחרי שמישהו גילה עניין, היא החליטה לעשות לו אמבטיה "כדי שיראה יפה והפרווה תהיה נעימה ואולי יתאהבו בו".
לא מצליחה להבין את הגישה הזאת, את הרוע הזה!!
ובדיוק באותם ימים שאני מטפלת בעניין הזה – מתקשרת מישהי שכבר אמרה לנו "אני אוהבת בעלי-חיים אבל לא יכולה להיות משפחה אומנת, כי בעלי אסתמטי". היא מצאה כלבה קטנה עם רגל שבורה בגשם זלעפות. הביאה אותה הביתה במטרה ליבש ולחמם אותה ולבקש מהשכנה לשמור עליה עד שיימצא לה פתרון. תוך כדי גילו שיש לה המון גידולים על הבטן. היא ובעלה האסתמטי, ישבו עם הכלבה ובכו בשבילה. למחרת , התקשרו אלינו. הביאו אותה לווטרינר שלנו לבדיקות. עלה חשש למחלה נוספת. עוד בדיקות. שללו את המחלה הנוספת. הסיכום: לכלבה רגל עם מספר שברים ישנים – אין טיפול. אבל היא מסתדרת יפה ורצה ומקפצת ומלאה שמחת חיים. יש לה אופי נפלא והיא חכמה מאד. העמותה תעזור לממן ניתוח להסרת הגידולים. הזוג (עם האסטמה של הבעל) החליטו לאמץ את הכלבה ולהעניק לה בית חם ואוהב – לכמה זמן שיהיה לה לחיות. הם רק התקשרו ושאלו אם יש דרכים לצמצם את התגובה האלרגית של הבעל כי מאז שהכלבה בבית הוא משתעל ומנוזל וחוששים שיהיה לו התקף רציני מתי שהוא. אבל הם לא מוכנים לשקול להעביר אותה למישהו אחר.
ואני לא מבינה. שני כלבים קטנים ומסכנים. אחד אף פעם לא היתה לו באמת משפחה וגם את זה הולך לאבד. אולי גם את חייו. ואחד, מצא משפחה שנותנת אהבה ללא תנאי למרות קשיים אובייקטיבים. ואני מנסה להבין – איך יש כזה קיצוניות אצל בני אדם. פה האנוכיות וחוסר אכפתיות ויחס לכלבון המסכן הזה כאל חפץ מעצבן ופה אהבה והקרבה עבור כלבה שפגשו באקראי . מישהו מבין???

יום שישי, 1 בפברואר 2008

בלוג העמותה עבר לבלוגר

עקב מגבלות טכניות מסויימות בבלוגלי, והעובדה שבלוגר תומך בעברית, נאלצתי להעביר את הבלוג לבלוגר.