יום אימוץ ב3 למאי

המטרה: הצלת בעלי-חיים נטושים ממוות!!

ביום שבת , 3.5.08, עמותת חיות אשקלון תקיים יום אימוץ בעלי-חיים. אמנם נכון הדבר שימי אימוץ הם דבר שבשבגרה, וגם באשקלון כבר הפכו לשגרה חודשית - אבל בעונה הזאת יש המוני בעלי-חיים המשוואים לבית חם - כאשר האלטרנטיבה היא מוות.חג הפסח מהווה תחילת "עונת הנטישות" ובם תחילת "עונת "הגורים". באביב ובקיץ יש המלטות רבות של כלבות וחתולות. חלק מהם של חתולי רחוב וכלבים משוטטים וחלק ששייכים לאנשים שלא טרחו לעקר את חיית המחמד שלהם, מכל מיני סיבות. אבל גורים זה מטרד. זה רעש ולכלוך וטיפול. במיוחד כאשר הם קטנים מאד ובכמות של שניים עד תשעה לשגר!! לכן, אנשים מחפשים לעצמם פתרונות : בית אצל שכן או חבר או קרוב משפחה, פנייה לעמותה, מסירה לכלבייה העירונית, נטישה במושב או במתחם הקוסמוס או ליד תחנת אוטובוס. הם מצדיקים לעצמם את המעשה בכך ש"מישהו ימצא ויקח אותם כי הם חמודים.". אבל יש המון. אלו שכרגע במשפחות אומנה זקוקים לבתים. אם הם לא יפנו מקום - לא תהיה לנו אפשרות לקחת עוד גורים נטושים. כבר קרה שאנשים פנו ונאלצנו להגיד :"מצטערים, אין מקום לשים אותו".

ואתם שואלים בטח:"מה זה קשור לפסח ונטישות?? מדובר בגורים." אז מסתבר שבפסח ובאביב ובקיץ , אנשים נוסעים לטייל. בצפון, בדרום, בבית-מלון ובחו"ל. לא יכולים לקחת איתם את הכלב או החתול. פנסיון עולה יקר. אז מוסרים לכלבייה העירונית במקרה הטוב. מדמיינים שזה פנסיו חינם. אחר-כך רואים בכלבוטק את התנאים ושממיתים שם כלבים כי אין מקום - ובאים להפגין. ודורשים לדעת מה קרה לכלב "שלהם" שהם מסרו לשם וחתמו שמוותרים עליו. ואילה הטובים. יש גם את היצירתיים. שקושרים כלב לעמוד. זורקים אותו בשדה - נחמד לו בטבע - לא?? שמים אותו בכיבש הגישה לאחד הקיבוצים. או פשוט בשכונה רחוקה. הם בטוחים שזה נפלא. מישהו יטפל בו, הרי הוא כלב טוב. אם היה לו מזל, הוא הגיע אלינו וזכה לטיפול ולמשפחה אומנת. אבל יש עוד כלבים ברחובות , בכבישים, בשדות ובמושבים שנמצאים במצב הזה. אין לנו מספיק משפחות אומנה כדי לקלוט את כולם. רק אם יתפנה מקום וחלק יעברו לבתים משלהם, נוכל לקלוט עוד כלבים. או אם אנשים נוספים יתנדבו להיות משפחות אומנה.

לכן, אנו קוראים לכם - בואו ביום שבת, 3.5.08, בין השעות 11:00-14:00 ליום האימוץ שיתקיים במתחם העמותה במשתלת חזקיה באזור התעשייה הצפוני באשקלון סמוך לכלא. יהיו חתולים וכלבים ממשפחות אומנה, כלבים וחתולים מהכלבייה העירונית, אולי גם כלבים וחתולים ממסירה פרטית.לפרטים נוספים אפשר לפנות לעמותה בטלפון :0508254227.

אנו קוראים לכם לבוא ולאמץ חבר לחיים. קוראים לכם לבוא ולפתוח את הלב ואת הבית !

גורי חתולים לא רצויים

בהמשך, הודעה שפורסמה בחלק מהפורומים בנושא בעלי-חיים באינטרנט. אנחנו עובדים כל-כך קשה לנסות להציל כלבים וחתולים. בעונה הנוכחית (פסח עד סוף חגי תשרי) יש המון המון המון קריאות לגבי כלבים נטושים ולגבי גורי כלבים וגורי חתולים,שנזרקו , או כמו במקרה הזה "דאגו להם".גיל הגורים נע בין יום עד מספר שבועות. בחלק מהמקרים אנחנו מצליחים להציל. בחלק מהמקרים כבר אין מי שיקח, שינסה, שישמש משפחה אומנת. כנ"ל גם לגבי הכלבים וחתולים הבוגרים שננטשים. כאשר אני אומרת "אנחנו" , הכוונה היא לכל העמותות הפועלות בארץ למען רווחתם והצלתם של בעלי-חיים. הפעם זה פשוט כאב יותר מדי:

שבת בבקור. השעה רבע לתשע - לא ממש מאוחר ומספיק מוקדם להינות מאד קצת נמנום של שבת בבקור. פתאום טלפון. א' שכנה שלי בעיצומו של טיול עם הכלב שלה. היא מספרת בהתרגשות שיש איזו קופסה של מצות ליד הפח זבל. הכלב מאד התעניין בו עד שהיא הבינה שזה לא סתם קופסה. היא התקרבה ופתחה את הקופסה. אין מצות. יש שני גורי חתולים קטנטנים.

פתאום היא נזכרת שהיא כבר יומיים לפחות רואה שם את הקופסה הזאת!!!!

אני מתנערת משינה ומתלבשת מהר. לוקחת איתי את הכלבים לסיבוב ופוגשת אותה בדרך. גור אחד כבר לא בחיים. השני במצב גרוע. אני זורקת את הקופסה ועולה הביתה עם הכלבים שלי והגור השני.. נותנת לכלבה ללקק ולחמם אותו. מחממת לו מעט חלב עם סוכר ומחפשת מזרק. מרימה אותו והוא מתמתח ובוכה. נותנת לו מעט חלב. הוא בולע אבל מתקשה לנשום. אחרי כמה דקות של הזרקת חלב לפיו ועיסוי וחימום, אני עוטפת אותו בבד רך וחמים. מעירה את הבת ומבקשת שתשמור עליו ותחמם אותו. היא מתישבת ואני מעבירה אליה את החבילה. והיא שואלת:"את בטוחה שזה חי?? לא נראה לי." ואכן היא צודקת. הוא כבר לא בין החיים. עיסוי לב והנשמה לא עוזרים.

אני מנסה להתנחם בכך שהוא נפח את נשמתו אחרי ליטוף וליקוק ומעט חלב חם בבטן. וזה לא מספיק.

ואז אני חושבת:מי שזרק אותם שם, לא מבין שהוא הרג אותם?? מוות אכזרי ביותר?? מוות מרעב וצמא, בייסורים ופחד. מוות איטי , של לפחות יומיים. הוא לא מבין שהוא הרג אותם??

מי ששם אותם שם היה כנראה "אדם טוב ורגיש". ריפד להם את הקופסה עם גופייה לבנה. שמו להם דני שוקולד וקופסה עם מים. לא משנה שהם לא מסוגלים להגיע או לאכול ולשתות לבד כי הם יונקים. סגרו את הקופסה כדי שכלבים ומזיקים לא יציקו להם. שמו במקום שאנשים רבים עוברים כדי שמישהו ישמע את הבכי וידאג להם. לא מגיע להם צל"ש על האכפתיות והמאמץ???

אם היית אומר לאותו אדם:"קח אותו ולווטרינר שירדים אותם ולא יסבלו" הוא היה בטח עונה:"מה פתאום!אני לא רוצה להרוג אותם! אני רק לא רוצה שיללו לי פה בגינה ושאמא שלהם תסתובב לי פה."אם היית אומר לו:" זרוק עליהם בלוק ותהרוג אותם מהר" הוא היה מגיב ברתיעה:"איזו אכזריות! למה להרוג! למה להכאיב להם??!!" אם היית אומר לו שזה יותר מהר ופחות כואב לו דרס אותם באופניים או קפץ עליהם עם כל משקל גופו - הוא היה חושב שאתה פסיכי ואכזרי ורשע. הוא לא כשה שהורג גורים קטנים. הוא רק מזיז אותם. כדי שאמא שלהם תתחפף משם. כדי שיהיה לו שקט. הוא דואג שיהיה להם נעים ונוח ונקי ואפילו דואג לאוכל ומים. דואג לשמור עליהם ולתת להם סיכוי להימצא. הוא לא יהיה מוכן לשמוע שהוא הרג אותם במוות הכי ארוך, כואב ואכזרי שיש.

ומה היה חטאם של הקטנים האלו?? יללו? נולדו כי לא עיקר את החתולה שלו?? או איזו חתולת רחוב מצאה פינה מוסתרת בחצר שלו והמליטה שם??מה רע עשו לו הקטנים האלו??? מה רע הם עשו למישהו שהגיע להם למות בחום בצמא ברעב לבד בקופסת מצות ריקה בשמש ליד הפח זבל??
הייתי שמחה למצוא את האיש הזה ולהגיד לו :"הרגת באכזריות שני גורי חתולים. חבל שבכלל התערבת ונגעת. חבל, אם כבר החלטת שמקומם לא עם אמא שלהם, שלא לקחת אותם לווטרינר להרדים אותם. לפחות אז היית יודע את האמת : אתה הרגת אותם.

מדריך: גידול חתולים למהנדסים (אנגלית)

תודה למתנדבים הרבים והנפלאים שלנו

אני חייבת לספר לכם:
אתמול דברתי עם מישהי מעמותה בעיר אחרת. היא סיפרה שהם רק שתי מתנדבות, והן על סף קריסה. היא שאלה אם יש "לי" מתנדבים . אמרתי לה:" כן, יש לנו הרבה מתנדבים." היא שאלה כמה ואמרתי לה בערך כמה. סיפרתי לה שיש עזרה בחלוקת פליירים, בימי אימוץ, בארגון, בגיוס כספים, בגיוס מתנדבים נוספים ומשפחות אומנה. סיפרתי לה שכאשר כלב "באומנה" אצל הווטרינר במרפאה, מתנדבים מגיעים ברצון לעזור ולטפל ולעשות לכלב כייף. היא אמרה לי:"וואי!! איזה כייף לכם!!!!!"

אז באמת, זה כייף לנו. זה נפלא שיש לנו הרבה מתנדבים ושכל אחד מנסה לעזור ככל יכולתו. כל אחד בתחום שלו.

ועוד:
לפני מספר ימים, הגיעו אלי בני נוער מהשכונה עם כלבונת חמודה ומסכנה. שעתיים התקשרתי לאנשים שגם הם התקשרו לאנשים. הנערים היו בהלם."מה יש לך מספרי טלפון של כל-כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לכלבים??"
אז כן, יש לנו כל-כך הרבה שרוצים לעזור לכלבים. ובזכותכם, מצאנו משפחה אומנת לגורה הזאת. ולעוד שלושה גורים מאשדוד. לכולם שלום. לא בטוח שיגיעו לימי אימוץ – ייתכן שהמשפחות שקלטו אותם גם יאמצו אותם.
שוב: באמת , זה כייף לנו.

ועוד:
למי שזוכר: באחד מימי האימוץ האחרונים הגיעה שכנה שלי עם כלבה שמצאה משוטטת ועם עוד גור שהצילה מידי נערים מתעללים בשכונה. היא נשארה לעזור ביום אימוץ. כנראה שתראו אותה מתנדבת אצלנו בעתיד. כאשר חזרנו הביתה בסוף היום היא אמרה לי:" פתחתם לי את העיניים. זה עולם אחר. לא הכרתי קבוצה של אנשים שמוכנים לעשות כל-כך הרבה בשביל הכלבים." כאשר הודעתי לי השבוע שהגור אומץ לבית טוב (בזכות הצילומים של דבורה – צל"ש!), היא ממש התרגשה והתנצלה שהיא לא עוזרת יותר. נתתי לה רשימה של דברים שתוכל לעשות בעתיד כדי לעזור לנו – וכנראה, בזכותכם, זכינו בעוד מתנדבת.

אז לכל המתנדבים ומתנדבות, אלה שמשמשים משפחות אומנה, אלה שמחלקים פליירים, אלה שמחפשים לנו מתנדבים, אלו שעוזרים בגיוס כספים וחיפוש משפחות אומנה, אלו שמסיעים, אלו שכולם רואים ואלו שמאחורי הקלעים – תודה. אתם באמת נפלאים. אתם מאפשרים לנו להציל עוד ועוד כלבים ,חתולים ובעלי-חיים נוספים. לא יכולנו בלעדיכם. גם העזרה הממשית וגם תחושת האכפתיות.

תודה לכולכם