יום רביעי, 31 בדצמבר 2008

Ashkelon: Fear of a wave of abandoned pets

This is a tranlation of Erez Erlichman's article in Ynet

A missle hitting a house in Shderot lightly wounded a person and killed the family dog. But the rockets exposure and fear are not the only threat to pets in Israel's southern area. At the offices of "SOS Pets Ashkelon" there is an increasing number of reports on locals leaving the city and leaving their pets behind, with no food or water. "We are in need of temporary foster homes, especially for large dogs, and also of food to feed homeless cats".

Four rockets exploded today (Tuesday) in Shderot. On of them hit a house directly, wounded lightly one person and causing damage to property and several trauma victims. Another rocket, landing in the yard, wounded severly the family's Rottweiler, which died later from it's wounds.
Israel Averjel, living in the same building, ran after the attack to the yard, horrified to discover his 7 years old dog Bon injured. "It was hurt from several shrapnels wound on the neck, bleeding severly", he said. "Throughout all these years it was a loyal and loved guard dog, living in the yard and not fearing Qassams. Even after the injury it held on, not crying even for a second".

The dog was rushed to medical care, but died from it's wounds. "I loved this dog like a child. People think it's just a dog that died, but only someone who raised a pet can understand the pain of losing a good friend. Despite it's death I promise to bring home soon a new puppy and to give it a loving home."

Like the people in the area surrounding Gaza, pets are also exposed to Qassams and rockets, and also experience trauma and fear. Unlike humans, dogs don't associate between alarms and rockets falling, often staying unprotect. In addition there are cases in which they can't be brought into a protected shelter or they fear entering a crouded room in case of emergency. As the range of rockets extends, including more people, the number of pets in risk grows as well.

Animal welfare organizations fear this may lead to a wave of abandoned pets, especially dogs, as happend during the second Lebanon war. During that time hundreds of dogs were abandoned in northern Israel, often found by volunteers and housed in animal shelters throughout the region.


The fear: wave of abandonments had already began

At "SOS Pets Ashkelon" society, recently in the range of the rockets, they fear the situation is becoming worse as reports of people leaving the city increase. The number of reports of abandoned dogs reaching the organization keeps increasing by the hour. Some people admit they can't take the dogs to a safer location with them. Some simply leave them on the street or near the city pound.

"In most cases it's about dogs left in homes without food or water", told Ynet Eti Avnit, the society's CEO. "Only last night I received a call from a dog owner telling me they were leaving for the center with no intentions of taking with them the month and a half puppy they adopted recently". "The cold weather means the puppy will not be able to survive on the street. Only after extensive efforts we have been able to find a foster home."

"SOS Pets Ashkelon" is a new society, establish a year and a half ago through local group of volunteers, and with no shelter of it's own. Most dogs and cats in it's care are in foster homes. Those dogs are brought to the adoption events every month, as well as dogs from the city pound.

"If in the past people came from outside of Ashkelon to adopt, due to the current situation it's very difficult to find homes now. The only viable solution is to try arranging an adoption event at the state's center", explains Avnit.


Even stray cats are suffering

Even the situation of stray cats, for which even peace time is a war of survival, became worse. "If normally there are kind people feeding cats, the situation now forces them to stay indoors or inside shelters, and the cats remain with no food or water. We try to distribute some food at problem areas", said Avnit.

The society's veterinar, Dr. Ram Forer, had to close his clinic yesterday after a rocket fell nearby, but was called in today to treat the wounded dog from Shderot. Even the city pound is on state of alert, with the dogs receving food and water twice a day, but rockets falling cause a great deal of stress for the animals.

According to the society there are many dogs and cats needing a family, but for now there is an ugent demand for foster homes, mainly for large dogs and cats. "Donations of food will allow us not only to help dogs in Ashkelon, but also to dogs in Shderot and the rest of the region", added Avnit.

תגיות כלבים חינם לתושבי הדרום

מתוך האתר של יולס שלטים (כל הכבוד!):
לתושבי הדרום!
עקב המצב הביטחוני והחשש מאובדן כלבים שיברחו כתוצאה מבהלה וכו'
אני מציע לכם להצטייד בדיסקית לכלב שלכם בחינם!
הדיסקית והמשלוח בדואר הכל בחינם!

בצעו הזמנה כרגיל באתר ,וציינו בהערות להזמנה שאתם תושבי הדרום+כתובת למשלוח.
זו תרומתי הצנועה לכם תושבי הדרום.

עדכון: המבצע הסתיים לפי האתר

הייתה טעות במספר חשבון הבנק שפורסם

עקב טעות אנוש פורסם באתר מספר לקוח בבנק (מסתיים בספרות 76) במקום מספר חשבון החל משעות הערב אתמול (אזור השעה שמונה) ועד הבוקר בשעה עשר.
מספר חשבון הבנק של העמותה הינו: 23254/56
אנו מתנצלים על הבלבול

יום שלישי, 30 בדצמבר 2008

המלחמה שלנו היא ההישרדות שלהם

בעמותת אס.או.אס חיות אשקלון מנסים להתמודד עם גל נטישות הכלבים בעיר באשקלון ונאלצים לבטל את יום האימוץ שתוכנן לשבת.


בעמותת אס.או.אס חיות אשקלון מביעים דאגה לגורלם של בעלי חיים בעיר ומדווחים על גל נטישות כלבים. במקביל נאלצה העמותה לבטל את יום האימוץ המסורתי שלה, שנערך בשבת הראשונה של כל חודש במשתלת חזקיה, בשל דאגה לחיי הציבור, המתנדבים ובעלי החיים.

תושבים שעזבו את העיר השאירו כלבים מאחור ובעמותה מודים כי אין להם את היכולת הכלכלית והביצועית של משפחות אומנה לקלוט את הכלבים הנטושים. הבעיה מגיעה גם לאוכלוסיות חתולי הרחוב, שבעקבות הוראות פיקוד העורף המבקשות להימנע משהייה ברחוב, מקשה על מאכילי חתולים להגיע אליהם ולספק להם אוכל.

"הטלפון לא מפסיק לצלצל, כלבים נטושים והתושבים שנותרו באשקלון מתקשים להתמודד איתם. היום בערב קיבלתי טלפון מאדם שהודיע לי שיש לי 12 שעות למצוא בית לגור בן חודש וחצי, הוא ומשפחתו נוסעים לתל אביב והכלב לא בתוכניות שלו", אומרת, מנכ"ל העמותה אתי אבנית ומוספרת כי, "טלפון אחר דיווח על כלב נטוש שבזמן נפילת גראד ברח אל תוך פיצוציה ולא היה מוכן לצאת".

יום האימוץ, אותו מפעילה עמותת אס.או.אס חיות אשקלון כל שבת ראשונה בחודש, היה יכול לצמצם את היקף הבעיה אולם בשל המצב הביטחוני לא ניתן לקיימו. ביום רביעי האחרון ביקשו מתנדבי העמותה לנצל את חופשת החג ולקיים יום אימוץ בעיר, אולם מטר הטילים שנפל על העיר גרם לביטול האירוע דקות לאחר שהחל.

"המתנדבים היו ערוכים. הכלבים והחתולים כבר הגיעו, מחכים למאמצים הראשונים , אך אלו לא באו היות ומטחי גראדים החלו ליפול על אשקלון", סיפרה מיכל ברעם, יו"ר העמותה, "ההורים מיהרו לקחת את ילדיהם, הכלבים הוכנסו למרחב המוגן ולא הבינו מה קרה, חלקם נבחו, חלקם קפאו במקום. לצערנו ביום אימוץ זה לא אומץ ולו כלב אחד וכעת גם יום האימוץ הבא של העמותה מוטל בספק על רקע המצב הביטחוני".

בעמותת אס.או.אס חיות אשקלון קוראים לציבור ליצור קשר עם העמותה באמצעות הטלפון או האינטרנט ולהתגייס למציאת בית חם גם לכלבי קו העימות. כמו כן מבקשת העמותה מתושבים שבוחרים לעזוב את העיר למצוא פיתרון גם לבעלי החיים שחיים איתו בימי שגרה.

כתובת אתר האינטרנט של העמותה: http://www.sosashkelon.com

לפרטים נוספים: 0508254227

יום שני, 29 בדצמבר 2008

המצב קשה כאן

המצב באשקלון קשה.
הטלפון לא מפסיק לצלצל , כלבים נטושים והתושבים שנותרו באשקלון מתקשים להתמודד עם הכלבים.
היום בערב קיבלתי טלפון מאדם שהודיע לי שיש לי 12 שעות למצוא בית לגור בן החודש וחצי, היות והוא ומשפחתו נוסעים לתל אביב ואינו מתכנן לקחת אותו עימו.
הכלב היה אמור להזרק לרחובות אשקלון הקרים והגשומים.
טלפון אחר על כלב נטוש שבזמן נפילת גראד ברח אל תוך פיצוציה ולא היה מוכן לצאת - לצערינו אין לנו את היכולת הכלכלית ויכולת של משפחות אומנה לקלוט את הכלבים הנטושים. חלק מהמתנדבים עזבו את העיר עם המשפחה.
החתולים חסרי יכול להשיג אוכל - זקוקים להאכלות אשר אינן מגיעות היות והאנשים במקלטים.
יום האימוץ האחרון בוטל לאחר שעה לאור המצב הבטחוני. גם עד אז לא הגיעו הרבה אנשים בגלל ההתראות. כרגע נראה שנאלץ לדחות גם את יום האימוץ הבא. מה יקרה לכלבים בכלבייה העירונית?

יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

הפנינג ויום אימוץ בחנוכה

ביום רביעי הקרוב, ה-24 לדצמבר, יתקיים הפנינג ויום אימוץ בשעות 10:30-13:00 במתנ"ס ברנע.
כולם מוזמנים.

הפתעות במשתלה

ביום שלישי בשבוע האחרון התגלה גור נטוש במשתלה באשקלון. כל הנסיונות לחלצו עלו בתוהו על רקע חששנות הגור והתחבאותו בג'ונגל המשתלה.
אך חברי העמותה לא מתייאשים בקלות. כח חיל הכולל מנכ"לית ויו"ר עשה דרכו בשבת בצהרים אל המשתלה למבצע חילוץ.
לצערינו הגור לא הבין כי יש לשתף פעולה והתחבא לו בסבך הג'ונגל כשהוא מקשקש בזנבו אך ממרחק בטוח.
מנכ"לית העמותה - תוך חירוף נפש ובגדים נכנסה לסבך הקוצים (ואספה מספר מזכרות בשיער ובבגדים) ושכנעה את הגור לצאת לזרועות היו"ר של העמותה.
הגור, שהתגלה כגורה, מצא/ה את עצמו בזרועות היו"ר מוקפת באהבה ונרדמה לאחר כבוד.
הגורה תגיע ליום האימוץ הקרוב על מנת שנמצא לה בית בו תוכל להוות כח שמירה ולהתחבא בג'ונגל של בגדים וכריות.

יום שני, 15 בדצמבר 2008

תודה רבה על כל העזרה



ביום האימוץ האחרון בלטו במיוחד כלבה שהמליטה ושני גורים, כנראה שלה.
שני הגורים אומצו (אחד הוחזר ומחפש בית), אבל נאלצנו להחזיר את הכלבה לכלבייה העירונית.
מתנדבת שנקשרה לכלבה הפיצה פרטים עליה בפורומים ובמיילים, אנשים טובים נוספים עזרו, ומהר מאוד הטלפון של העמותה הוצף בשיחות של הצעות לעזרה, תרומות, ונסיון למצוא לכלבה בית.
בסופו של דבר אומצה הכלבה בידי זוג מאזור המרכז, ודווח לנו שהיא מתרגלת לביתה החדש.
תודה רבה לכולם!

יום חמישי, 23 באוקטובר 2008

הפנינג אימוץ בפארק אתגרים באשדוד

ביום ראשון ב19.10 התקיים הפנינג אימוץ חגיגי בשיתוף פעולה עם פארק אתגרים באשדוד (ויובל המבולבל), בו אומצו 4 כלבים למשפחות חמות.
בנוסף פארק אתגרים החליט לאמץ 3 כלבים מהעמותה שיהפכו להיות חלק מצוות הפארק יחד עם עוד מאות בעלי חיים שכבר שוכנים בפארק כמו יעלים בנות יענה ושרקנים.
אנו מודים לפארק אתגרים על הסיוע והעזרה ובפסח כנראה יהיה הפנינג נוסף אחרי שיתוף הפעולה המוצלח.

יום רביעי, 1 באוקטובר 2008

פלוטו, בונו ואוק מחפשים בית

אוק - בן שנה וחצי, גודל בינוני, חברותי, אוהב בעלי חיים וילדים
















בונו - לברדור מעורב, מסורס ובן שנה, מתאים מאוד למשפחה עם ילדים






















פלוטו - בן שנה וחצי, גדול, פוינטר מעורב

יום רביעי, 20 באוגוסט 2008

מזי עדיין מחפש בית

מזי הוא כלב שהוצל מבסיס צבאי ועבר ניתוח דחוף עקב פגיעה בעין אחת.

הוא התאושש יפה מהניתוח ומסתדר נהדר, אבל לצערינו המשפחה אומנת לא יכולה להחזיקו יותר.
העמותה מחפשת מאמצים או משפחת בדחיפות - אנא צרו איתנו קשר אם אתם מעוניינים לעזור.










































עדכון משמח:

המשפחה האומנת הסכימה לאמץ את מזי באופן רשמי בתנאי שיסורס.
העמותה מימנה את הניתוח ועכשיו למזי יש בית.

יום חמישי, 7 באוגוסט 2008

עיזרו לנו להציל את סולי

סולי הגיעה אלינו ביום האימוץ האחרון מהכלבייה העירונית, ומשם עברה למשפחת אומנה.
זמן קצר אחר כך אושפזה עקב אי ספיקת לב ומיועדת במהלך השבוע לעבור ניתוח גדול ויקר.
אנו זקוקים לכל עזרה כספית (הניתוח יעלה כ 2000 ש"ח וזה המחיר לאחר כ 50 אחוזי הנחה).
ניתן לתרום דרך האתר בכרטיס אשראי, מזומן או צ'קים.

גם לה מגיע לחיות.

תודה רבה מראש לכולם - אנא הפיצו לחברים

כל שקל מציל חיים

(אנחנו גם זקוקים למשפחה מאמצת לטווח הארוך)




יום ראשון, 13 ביולי 2008

מחפשים חתול לבן שאבד לאחרונה

החתול חירש, הוא זגדן - יש לו עין כחולה והשנייה ירוקה.
חסר לו ניב תחתון.

המוצא מתבקש ליצור קשר עם העמותה או ישירות למייל: dorz0ster@gmail.com




יום ראשון, 8 ביוני 2008

עוזרים לכלבים גם מחוץ לימי אימוץ

ערב אחד, בסביבות השעה 6 בערב, הקישו אצלי בדלת קבוצת ילדים. הם מצאו גורה חמודה ושמנמנה שמשוטטת מספר ימים בשכונה. היא היתה רעבה, צמאה, מלוכלכת ומלאה בקרציות ופרעושים. בזמן שהתחלתי לחפש עבורה משפחה אומנת, נתנו לה אוכל ומים . במשך כשעתיים (לא מגזימה!) התקשרתי לכל מי שאני מכירה וביקשתי מהם לעזור. לקראת השעה 8 בערב, התקשרה אלי בחזרה אחת המתנדבות - מישהו שהיא מכירה מוכן לקלוט את הכלבה בתנאי שהיא תגיע נקייה. הוא יוכל להחזיק אותה עד יום האימוץ. ביליתי עוד שעתיים (עד השעה 10 בלילה) בהוצאת קרציות (לפחות 70 קרציות עד שהפסקתי לספור - וכולן גדולות ושמנות), אמבטיה וייבוש וסירוק ופרעוש. ואז מקסין המתנדבת שלנו הסיעה אותי עם הכלבה ואוכל וקערות וקרטון מרופד(מיטה, כאילו) למשפחה. כעבור כמה ימים הם הודיעו שהיא לא תגיע ליום האימוץ - הם מאמצים אותה.
היום דברתי איתם - זה חודשיים וחצי אחרי : הכלבה גדלה. היא שובבה. הם אוהבים אותה. היא אוהבת ילדים. אוהבת להשתולל. עכשו הם לוקחים אותה לאילוף כדי שתהיה קצת יותר רגועה וממושמעת(כי קשה להשתלט קצת בגלל הגודל הנוכחי שלה).

ולמה הסיפור הזה באתר שלנו?? כי יש מתנדבים רבים שמגיעים לכל ימי האימוץ ורואים כמה כלבים לא מוצאים בתים. רואים כמה כלבים חוזרים לכלבייה ולמשפחות אומנה. וזה מעציב. אבל את הסיפור הזה, ועוד כמה, כמעט שאף אחד מהמנתדבים לא שמע - כי הכלבה הזאת כלל לא הגיעה ליום אימוץ. כל אלה שלא מצאו משפחה אומנת בטח חשבו להם:"מסכנה, עוד כלבה שתגיע לכלבייה. מי יודע מה יהיה איתה." אז אני מספרת לכם - שהכלבה הזאת מצאה בית טוב ואם לא היינו עוזרים לה, באמת, מי יודע מה היה קורה איתה.
אהה ושכחתי. קוראים לה "פלוסי".

יום ראשון, 1 ביוני 2008

כלב שהוצל מבסיס צבאי

קבוצת חיילים פנו לעמותת SOS חיות אשקלון כדי לעזור לכלב משוטט בבסיס שנפגע בעינו. הרבה אנשים טובים שיתפו פעולה כדי לעזור לכלב ולהעניק לו חיים טובים יותר.

ביום שלישי 26.5.08, בשעות אחה"צ המאוחרות, התקבלה פנייה מקבוצת חיילות שמשרתו בבסיס מזי. הן דיווחו שיש בבסיס הרבה כלבים משוטטים, וידוע שבקרוב(אין תאריך מדוייק) , כנראה שיפנו את כל הכלבים לכלבייה של אחת הרשויות המקומיות. הן דיווחו שבינתיים, אחד הכלבים, כלב לבן ויפה וצעיר(פחות מגיל שנה אבל לא גור קטן) סובל בימים האחרונים מבעיה באחת מעיניו "שהתנפחה לו מאד." הווטרינר של העמותה, ד"ר רם פורר מאשקלון, הסכים לקבל את הכלב. הובהר לחיילות, שכיוון שבימים אלו העמותה במצוקה כלכלבית בשל ריבוי הגורים והנטישות, תהיה דרישה שהם ישלמו חלק מעלות הטיפול, כנראה משהו בין מאה למאתיים שקל.
אכן, ביום רביעי בבוקר , קבוצת חיילים הביאו את הכלב לווטרינר. הסתבר שהכלב זקוק לניתוח דחוף לעקירת העין, שכנראה קבלה מכה בנסיבות לא ידועות. היה צורך גם לבצע בדיקות דם ,כיוון שהכלב היה מלא בקרציות ואם סבל מקדחת הקרצית - ניתוח היה מסכן את חייו בשל אי-קרישת דם. הווטרינר הסביר לחיילים שהבדיקות והניתוח יקרים והעלות יותר. הם השאירו את הכלב והבטיחו לחזור עם עוד כסף.

בינתיים, בוצע בדיקת דם והכלב נמצא במצב שמאפשר ניתוח. ד"ר פורר ביטל ניתוח מתוכנן ללקוח מן המנין ובצע ניתוח חירום בכלב. בינתיים, מוקדנית העמותה, בעזרת מתנדבים, איתרה משפחה בבת--חפר שהסכימה לקלוט את הכלב ולשמש לו כמשפחה אומנת בזמן החלמתו ועד שימצא לו בית. הודעות באי-מייל ובפורומים באינטרנט גייסו מתנדבת שיכלה להסיעה את מנס ציונה לבת-חפר ביום חמישי בערב. הצלחנו לאתר משפחה פה באשקלון שהסכימה לשכן את הכלב בחצר(מגודרת עם מלונה גדולה) כאשר המתנדבת של העמותה תבוא לטפל בו. מתנדבת אחרת הסיעה את הכלב , עם קערות ואוכל ואנטיביוטיקה ורצועות וקולר והוראות טיפול למקום ליום אחד. לפי הדיווח, הכלב ישן הרבה, אכל הרבה והשתולל כאשר אנשים היו ליד. למרות שהכלב לא מאולף ולא מחונך, הוא מבין את הפקודות "בוא" ו- "לשבת".
בינתיים, התקבלה עוד שיחת טלפון מהחיילים בבסיס מזי. הם רצו לדעת מה שלום הכלב. מאד שמחו והתרגשו לשמוע שהוא עבר כבר את הניתוח ושהוא בדרך למקום מבטחים. הם אמרו שעשו מגבית נוספת ויביאו למרפאה את תוספ הכסף בתחילת השבוע. הם גם הסכימו, שבמידה ואספו יותר מהנדרש - הכסף הזה יישמר אצלנו לטובת טיפול בבעל-חיים מסכן אחר. כל-כך מרגש לדעת שקבוצת חיילים דאגה כל-כך לכלב הזה.
הבעיה שנותרה לגבי הכלב, שבינתיים קראנו לו "מזי" על שם הבסיס - היתה הסעה מאשקלון לנס ציונה ביום חמישי לקראת השעה שמונה. מספר אנשים טובים תרמו כסף עבור הסעתו במונית. נהג המונית, חיים שמואל, הסכים להסיע את הכלב ללא ליווי שלנו כדי לחסוך לנו בעלויות ובזמן מתנדבים. במקום זה הוא גייס את ילדיו לעזור. ברגע שהכלב נכנס למונית, הוא זכה לליטופים מצדם.
דיווח עדכני על מזי : הוא נמצא בבית המשפחה האומנת בבת-חפר. הוא מחלים. הוא נח הרבה ואוכל הרבה(הוא מאד רזה). הוא יצטרך להגיע בעוד שבוע לווטרינר להוצאת התפרים . בינתיים הוא מתאושש יפה .
אחת החיילות אמרה לנו : לכלב הזה היה מזל. בגלל שהוא נפגע בעין ונזקק לטיפול חירום - חייו ניצלו. חבל שאי-אפשר להציל את כל הכלבים בבסיס שלנו. כולם טובים.

אם יש מישהו שמעוניין לאמץ את הכלב מזי ניתן לפנות לעמותת SOS חיות אשקלון בטלפון: 0508254227 ונעזור לכם ליצור קשר עם המשפחה.

ג'ולי מצאה בית חם

בימי האימוץ שהתקיימו בחודשים מרץ ואפריל , הגיעה מהכלבייה העירונית כלבת בוקסר מבוגרת. היא נראית גזעית. אזניה מעוצבות ועומדות. זנבה קצוץ(נחשב ליפה בעיני אנשים מסויימים). מאולפת אילוף בסיסי ומגיבה לפקודת. כלבה יפהפיה וטובת מזג. נמסרה לכלבייה העירונית על-ידי הבעלים שלה, כנראה בגלל גילה המופלג. הערכת גיל של הווטרינר שלנו ד"ר רם פורר , היתה בין 6-10 שנים עם נטייה לחשוב שהגבוה זה הנכון. היא לא אומצה והיה ברור לנו שהיא בתור להיות מורדמת בגלל גילה ושהיא "לא אטרקטיבית בגלל גילה." לכל מי שנכח ביום האימוץ באפריל כאב מאד להחזיר את הכלבה לכלבייה ולמוות כמעט וודאי.
פרסמנו הודעות בפורומים עם תמונות והעובדות. התקשרה בחורה מהרצליה שהודיע כך:
" אני רוצה לאמץ אותה. לא יכול להיות שירדימו אותה רק בגלל שהיא זקנה. אבל יש שתי בעיות. אני נוסעת הערב וחוזרת רק בעוד שבוע. ויש לי שתי חתולות בבית. איך היא תגיב אליהן?" הבטחנו לגברת הנחמדה שאורן, המאלף שלנו יגיע לעזור בהכרות ויקבע מה ההשמך. וכמובן שנדאג שישמרו את הכלבה בחיים .
כבר באותו יום הבחורה קבעה עם אורן תאריך שיגיע אליה עם הכלבה. הוצאנו מיד את הכלבה מהכלבייה לפנסיון(לא גבו כסף, רצו לעזור להציל אותה). כעבור שבוע, מצאנו לכלבה הסעה להרצליה. כבר באותו יום הכלבה הגיעה לווטרינר. הבחורה קבלה הנחיות מאורן. אחר-כך הזמינה על חשבונה מאלף מהאזור שלה שיעזור. היא כל הזמן מעדכנת בפורום כלבים בתפוז. מוסיפה תמונות.
מסתבר שה"כלבה הזקנה" כנראה יותר קרובה לשש שנים ולא לעשר. היא משחקת, מתרוצצת, משתוללת. וכן, מסתדרת עם החתולות. תראו את התמונות. קשה להאמין שזו אותה כלבה מסכנה שנצלה מהרדמה בכלבייה. תראו מה קצת חום ואהבה ובטחון עשו לה!!!

יום רביעי, 7 במאי 2008

חשוב מאוד - הכן כלבך/חתולך ליום העצמאות

חברים יקרים,

‏למי שלא יודע, בזמן הזיקוקים מאות כלבים, חתולים וציפורים מתים ‏ו/או מאבדים את ביתם בכל שנה.
מופעי זיקוקי הדינור מביאים עימם גם רעשים בתדרים ‏שאינם מוכרים לאוזן האדם, וגורמים לבהלה ואמוק בקרב החיות, מה שמביא אותן לברוח ‏וללכת לאיבוד, להידרס, לאבד את דרכם וכיוצא באלה.

מידי שנה מאות עד אלפי ‏בעלי חיים נעלמים ונדרסים למוות עקב הבהלה האוחזת בהם בזמן הזיקוקים. יעידו על כך ‏קווי הטלפון הקורסים מדי יום עצמאות של העמותות ברחבי הארץ.

‏שימו לב: כלב ‏הגר עם בעליו ברמת גן מסוגל לשמוע זיקוקים גם מאיזור פתח תקווה (לינקים ‏מצורפים)
חיות מחמד ביום העצמאות ה-60
הכן כלבך לחג

‏בעלי חתולים המורגלים להסתובב בחצר - דאגו ‏לסגור את החתולים בבית עוד בבוקר שלפני כניסת החג, על מנת למנוע חיפושים אחריהם ‏בסמוך לאירועי החג.
כלבים המורגלים להיות קשורים בחוץ, עלולים לחנוק עצמם ‏למוות מרוב בהלה, ולכן גם אותם יש להכניס הביתה.

יש לסגור חלונות ופתחים ‏העשויים להוות פיתחי מילוט עבור החיות בזמן הבהלה.

‏כמו כן, רעשי רקע כמו ‏רדיו, מוסיקה או טלוויזיה עשויים לטשטש את רעשי הזיקוקים ולמתן את תגובת ‏החרדה
אנא העבירו הלאה הודעה מצילת חיים זו.

‏יום עצמאות שמח ‏לכולנו

יום רביעי, 30 באפריל 2008

יום אימוץ ב3 למאי

המטרה: הצלת בעלי-חיים נטושים ממוות!!

ביום שבת , 3.5.08, עמותת חיות אשקלון תקיים יום אימוץ בעלי-חיים. אמנם נכון הדבר שימי אימוץ הם דבר שבשבגרה, וגם באשקלון כבר הפכו לשגרה חודשית - אבל בעונה הזאת יש המוני בעלי-חיים המשוואים לבית חם - כאשר האלטרנטיבה היא מוות.חג הפסח מהווה תחילת "עונת הנטישות" ובם תחילת "עונת "הגורים". באביב ובקיץ יש המלטות רבות של כלבות וחתולות. חלק מהם של חתולי רחוב וכלבים משוטטים וחלק ששייכים לאנשים שלא טרחו לעקר את חיית המחמד שלהם, מכל מיני סיבות. אבל גורים זה מטרד. זה רעש ולכלוך וטיפול. במיוחד כאשר הם קטנים מאד ובכמות של שניים עד תשעה לשגר!! לכן, אנשים מחפשים לעצמם פתרונות : בית אצל שכן או חבר או קרוב משפחה, פנייה לעמותה, מסירה לכלבייה העירונית, נטישה במושב או במתחם הקוסמוס או ליד תחנת אוטובוס. הם מצדיקים לעצמם את המעשה בכך ש"מישהו ימצא ויקח אותם כי הם חמודים.". אבל יש המון. אלו שכרגע במשפחות אומנה זקוקים לבתים. אם הם לא יפנו מקום - לא תהיה לנו אפשרות לקחת עוד גורים נטושים. כבר קרה שאנשים פנו ונאלצנו להגיד :"מצטערים, אין מקום לשים אותו".

ואתם שואלים בטח:"מה זה קשור לפסח ונטישות?? מדובר בגורים." אז מסתבר שבפסח ובאביב ובקיץ , אנשים נוסעים לטייל. בצפון, בדרום, בבית-מלון ובחו"ל. לא יכולים לקחת איתם את הכלב או החתול. פנסיון עולה יקר. אז מוסרים לכלבייה העירונית במקרה הטוב. מדמיינים שזה פנסיו חינם. אחר-כך רואים בכלבוטק את התנאים ושממיתים שם כלבים כי אין מקום - ובאים להפגין. ודורשים לדעת מה קרה לכלב "שלהם" שהם מסרו לשם וחתמו שמוותרים עליו. ואילה הטובים. יש גם את היצירתיים. שקושרים כלב לעמוד. זורקים אותו בשדה - נחמד לו בטבע - לא?? שמים אותו בכיבש הגישה לאחד הקיבוצים. או פשוט בשכונה רחוקה. הם בטוחים שזה נפלא. מישהו יטפל בו, הרי הוא כלב טוב. אם היה לו מזל, הוא הגיע אלינו וזכה לטיפול ולמשפחה אומנת. אבל יש עוד כלבים ברחובות , בכבישים, בשדות ובמושבים שנמצאים במצב הזה. אין לנו מספיק משפחות אומנה כדי לקלוט את כולם. רק אם יתפנה מקום וחלק יעברו לבתים משלהם, נוכל לקלוט עוד כלבים. או אם אנשים נוספים יתנדבו להיות משפחות אומנה.

לכן, אנו קוראים לכם - בואו ביום שבת, 3.5.08, בין השעות 11:00-14:00 ליום האימוץ שיתקיים במתחם העמותה במשתלת חזקיה באזור התעשייה הצפוני באשקלון סמוך לכלא. יהיו חתולים וכלבים ממשפחות אומנה, כלבים וחתולים מהכלבייה העירונית, אולי גם כלבים וחתולים ממסירה פרטית.לפרטים נוספים אפשר לפנות לעמותה בטלפון :0508254227.

אנו קוראים לכם לבוא ולאמץ חבר לחיים. קוראים לכם לבוא ולפתוח את הלב ואת הבית !

גורי חתולים לא רצויים

בהמשך, הודעה שפורסמה בחלק מהפורומים בנושא בעלי-חיים באינטרנט. אנחנו עובדים כל-כך קשה לנסות להציל כלבים וחתולים. בעונה הנוכחית (פסח עד סוף חגי תשרי) יש המון המון המון קריאות לגבי כלבים נטושים ולגבי גורי כלבים וגורי חתולים,שנזרקו , או כמו במקרה הזה "דאגו להם".גיל הגורים נע בין יום עד מספר שבועות. בחלק מהמקרים אנחנו מצליחים להציל. בחלק מהמקרים כבר אין מי שיקח, שינסה, שישמש משפחה אומנת. כנ"ל גם לגבי הכלבים וחתולים הבוגרים שננטשים. כאשר אני אומרת "אנחנו" , הכוונה היא לכל העמותות הפועלות בארץ למען רווחתם והצלתם של בעלי-חיים. הפעם זה פשוט כאב יותר מדי:
שבת בבקור. השעה רבע לתשע - לא ממש מאוחר ומספיק מוקדם להינות מאד קצת נמנום של שבת בבקור. פתאום טלפון. א' שכנה שלי בעיצומו של טיול עם הכלב שלה. היא מספרת בהתרגשות שיש איזו קופסה של מצות ליד הפח זבל. הכלב מאד התעניין בו עד שהיא הבינה שזה לא סתם קופסה. היא התקרבה ופתחה את הקופסה. אין מצות. יש שני גורי חתולים קטנטנים.
פתאום היא נזכרת שהיא כבר יומיים לפחות רואה שם את הקופסה הזאת!!!!
אני מתנערת משינה ומתלבשת מהר. לוקחת איתי את הכלבים לסיבוב ופוגשת אותה בדרך. גור אחד כבר לא בחיים. השני במצב גרוע. אני זורקת את הקופסה ועולה הביתה עם הכלבים שלי והגור השני.. נותנת לכלבה ללקק ולחמם אותו. מחממת לו מעט חלב עם סוכר ומחפשת מזרק. מרימה אותו והוא מתמתח ובוכה. נותנת לו מעט חלב. הוא בולע אבל מתקשה לנשום. אחרי כמה דקות של הזרקת חלב לפיו ועיסוי וחימום, אני עוטפת אותו בבד רך וחמים. מעירה את הבת ומבקשת שתשמור עליו ותחמם אותו. היא מתישבת ואני מעבירה אליה את החבילה. והיא שואלת:"את בטוחה שזה חי?? לא נראה לי." ואכן היא צודקת. הוא כבר לא בין החיים. עיסוי לב והנשמה לא עוזרים.
אני מנסה להתנחם בכך שהוא נפח את נשמתו אחרי ליטוף וליקוק ומעט חלב חם בבטן. וזה לא מספיק.
ואז אני חושבת:מי שזרק אותם שם, לא מבין שהוא הרג אותם?? מוות אכזרי ביותר?? מוות מרעב וצמא, בייסורים ופחד. מוות איטי , של לפחות יומיים. הוא לא מבין שהוא הרג אותם??
מי ששם אותם שם היה כנראה "אדם טוב ורגיש". ריפד להם את הקופסה עם גופייה לבנה. שמו להם דני שוקולד וקופסה עם מים. לא משנה שהם לא מסוגלים להגיע או לאכול ולשתות לבד כי הם יונקים. סגרו את הקופסה כדי שכלבים ומזיקים לא יציקו להם. שמו במקום שאנשים רבים עוברים כדי שמישהו ישמע את הבכי וידאג להם. לא מגיע להם צל"ש על האכפתיות והמאמץ???
אם היית אומר לאותו אדם:"קח אותו ולווטרינר שירדים אותם ולא יסבלו" הוא היה בטח עונה:"מה פתאום!אני לא רוצה להרוג אותם! אני רק לא רוצה שיללו לי פה בגינה ושאמא שלהם תסתובב לי פה."אם היית אומר לו:" זרוק עליהם בלוק ותהרוג אותם מהר" הוא היה מגיב ברתיעה:"איזו אכזריות! למה להרוג! למה להכאיב להם??!!" אם היית אומר לו שזה יותר מהר ופחות כואב לו דרס אותם באופניים או קפץ עליהם עם כל משקל גופו - הוא היה חושב שאתה פסיכי ואכזרי ורשע. הוא לא כשה שהורג גורים קטנים. הוא רק מזיז אותם. כדי שאמא שלהם תתחפף משם. כדי שיהיה לו שקט. הוא דואג שיהיה להם נעים ונוח ונקי ואפילו דואג לאוכל ומים. דואג לשמור עליהם ולתת להם סיכוי להימצא. הוא לא יהיה מוכן לשמוע שהוא הרג אותם במוות הכי ארוך, כואב ואכזרי שיש.
ומה היה חטאם של הקטנים האלו?? יללו? נולדו כי לא עיקר את החתולה שלו?? או איזו חתולת רחוב מצאה פינה מוסתרת בחצר שלו והמליטה שם??מה רע עשו לו הקטנים האלו??? מה רע הם עשו למישהו שהגיע להם למות בחום בצמא ברעב לבד בקופסת מצות ריקה בשמש ליד הפח זבל??
הייתי שמחה למצוא את האיש הזה ולהגיד לו :"הרגת באכזריות שני גורי חתולים. חבל שבכלל התערבת ונגעת. חבל, אם כבר החלטת שמקומם לא עם אמא שלהם, שלא לקחת אותם לווטרינר להרדים אותם. לפחות אז היית יודע את האמת : אתה הרגת אותם.

יום ראשון, 13 באפריל 2008

תודה למתנדבים הרבים והנפלאים שלנו

אני חייבת לספר לכם:
אתמול דברתי עם מישהי מעמותה בעיר אחרת. היא סיפרה שהם רק שתי מתנדבות, והן על סף קריסה. היא שאלה אם יש "לי" מתנדבים . אמרתי לה:" כן, יש לנו הרבה מתנדבים." היא שאלה כמה ואמרתי לה בערך כמה. סיפרתי לה שיש עזרה בחלוקת פליירים, בימי אימוץ, בארגון, בגיוס כספים, בגיוס מתנדבים נוספים ומשפחות אומנה. סיפרתי לה שכאשר כלב "באומנה" אצל הווטרינר במרפאה, מתנדבים מגיעים ברצון לעזור ולטפל ולעשות לכלב כייף. היא אמרה לי:"וואי!! איזה כייף לכם!!!!!"
אז באמת, זה כייף לנו. זה נפלא שיש לנו הרבה מתנדבים ושכל אחד מנסה לעזור ככל יכולתו. כל אחד בתחום שלו.
ועוד:
לפני מספר ימים, הגיעו אלי בני נוער מהשכונה עם כלבונת חמודה ומסכנה. שעתיים התקשרתי לאנשים שגם הם התקשרו לאנשים. הנערים היו בהלם."מה יש לך מספרי טלפון של כל-כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לכלבים??"
אז כן, יש לנו כל-כך הרבה שרוצים לעזור לכלבים. ובזכותכם, מצאנו משפחה אומנת לגורה הזאת. ולעוד שלושה גורים מאשדוד. לכולם שלום. לא בטוח שיגיעו לימי אימוץ – ייתכן שהמשפחות שקלטו אותם גם יאמצו אותם.
שוב: באמת , זה כייף לנו.

ועוד:
למי שזוכר: באחד מימי האימוץ האחרונים הגיעה שכנה שלי עם כלבה שמצאה משוטטת ועם עוד גור שהצילה מידי נערים מתעללים בשכונה. היא נשארה לעזור ביום אימוץ. כנראה שתראו אותה מתנדבת אצלנו בעתיד. כאשר חזרנו הביתה בסוף היום היא אמרה לי:" פתחתם לי את העיניים. זה עולם אחר. לא הכרתי קבוצה של אנשים שמוכנים לעשות כל-כך הרבה בשביל הכלבים." כאשר הודעתי לי השבוע שהגור אומץ לבית טוב (בזכות הצילומים של דבורה – צל"ש!), היא ממש התרגשה והתנצלה שהיא לא עוזרת יותר. נתתי לה רשימה של דברים שתוכל לעשות בעתיד כדי לעזור לנו – וכנראה, בזכותכם, זכינו בעוד מתנדבת.

אז לכל המתנדבים ומתנדבות, אלה שמשמשים משפחות אומנה, אלה שמחלקים פליירים, אלה שמחפשים לנו מתנדבים, אלו שעוזרים בגיוס כספים וחיפוש משפחות אומנה, אלו שמסיעים, אלו שכולם רואים ואלו שמאחורי הקלעים – תודה. אתם באמת נפלאים. אתם מאפשרים לנו להציל עוד ועוד כלבים ,חתולים ובעלי-חיים נוספים. לא יכולנו בלעדיכם. גם העזרה הממשית וגם תחושת האכפתיות.

תודה לכולכם

מפגש היכרות עם עמותת כלב"י

הנכם מוזמנים למפגש היכרות עם עמותת כלב"י, השמה לה למטרה לספק כלבי-שרות לאנשים עם מוגבלויות, ותוך-כך להציל כלבים עזובים.
המפגש יתקיים ביום ד', 9/4/08
בבי"ס נוף-ים א' (סמטת שמגר 1, ברנע, אשקלון) בשעה 19:00.

למי מיועד המפגש:

כל מי שמעוניין ללמוד איך כלב מאולף יכול לסייע לאדם עם מוגבלויות, כולל:

  • מבוגרים או ילדים אשר יש להם מוגבלות פיזית, רגשית או שכלית המעוניינים לקבל כלב-שרות מהעמותה
  • אנשי-מקצוע שעובדים עם אנשים בעלי מוגבלויות (כגון: פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, מורים לחינוך מיוחד, מטפלים בבתי-אבות או בתי-הבראה, וכולי) שרוצים להעביר את המידע למטופליהם הנכים
  • אנשי-מקצוע המעוניינים לקבל כלב-טיפול מאולף

בתכנית:

  • הכרות עם מקימות העמותה, שחר אפרימה ונעה פסו-שפלר
  • מצגת על כלבי-השרות שמספקת העמותה, יכולותיהם ואילופם – כיצד יכול כלב מאולף לעזור לך?
  • שאלות ותשובות
  • המעוניינים בכלב יוכלו להתחיל בהליך הקבלה במקום.

חשוב לדעת:

  • כלב"י הנה עמותה שלא למטרות רווח.
  • הכלבים ניתנים בחינם לאנשים הזקוקים להם.
  • הכלבים מגיעים מאגודות אימוץ ברחבי הארץ לאחר שעברו מבחני-אופי ונמצאו מתאימים להתחיל באילוף.
  • הליך הקבלה כולל מילוי שאלון, כתיבת מכתב בקשה/ביוגרפיה, ושיחת טלפון שלאחריה ייקבע ראיון אישי.

הערה: המפגש ייערך בספריית ביה"ס. יש גישה לכסא גלגלים .

נא לאשר את השתתפותכם ל:
נעה פסו-שפלר : itraink9s@gmail.com
לורנה שפלר: szefler@012.net.il / 052-3246599

בברכה,

שחר אפרימה נעה פסו-שפלר
מייסדת מייסדת/ מאלפת כלבי שרות מוסמכת

יום רביעי, 26 במרץ 2008

יום שני, 24 במרץ 2008

מחקר: חתול מפחית הסיכון בשליש להתקף לב או שבץ

מחקר חדש שכלל אלפי מבוגרים בארה"ב מצא כי אלה שגידלו חתול כחיית מחמד בביתם היו בסיכון מופחת בשליש ללקות בהתקפי לב ושבץ מוחי.

יום שישי, 21 במרץ 2008

"גם כלבים סובלים מחרדת קסאמים"

אמנם הכתבה בוויינט מתמקדת בקיבוץ ברור-חיל, אבל לצערנו זהו המצב גם באשקלון מאז שהחלו ליפול הגראדים.
ואם זה לא מספיק, הגיע פורים ואיתו הנפצים.

תודה רבה גם לחברת נוטריינס

על תרומת מזון לעמותה למשפחות האומנה ולכלבים בשדרות ויישובי עוטף עזה.


יום שני, 17 במרץ 2008

תודה רבה לד"ר ארי דושניק על ארוע ההתרמה



במוצ"ש 15.3.08 התקיימה מסיבת יום הולדת מיוחדת . המתנה שבעל השמחה בקש: התרמת כספים עבור עמותת SOS חיות אשקלון(ע"ר). הווטרינר , ד"ר ארי דושניק, משכונת צהלה בתל-אביב החליט שלכבוד יום הולדתו, הוא רוצה לעזור לבעלי-החיים באזורים שסופגים קסאמים. הוא בדק ומצא שעמותת SOS חיות אשקלון עוזרת לבעלי-חיים באשקלון והסביבה : מאשדוד דרומה. ד"ר דושניק פנה לעמותה והודיע לה שהוא רוצה לעזור. לדבריו:"זה מה שאני רוצה ליום הולדת שלי. המתנה שלי תהיה שאני יודע שעזרנו לבעלי-החיים באזורים אלו."
המסיבה התקיימה במועדון "וויסקי אגוגו" בנמל תל-אביב. אומנים רבים תרמו מזמנם והופיעו באירוע. ביניהם: ג'קו אייזנברג,אריק ברמן,בני בשן, רפי פרסקי, דודי לוי, התבלינים, יונתן רוזן, עדי כהן, שרון הולצמן, שורטי, תומר מתנה, גיל קופאץ', ליאור סושארד ועוד. אומנים ומפורסמים נוספים השתתפו באירוע כקהל. כל המוזמנים(וגם לא מוזמנים) תרמו 10 ₪(או יותר) בכניסה. מועדון "וויסקי אגוגו" הודיע מראש על תרומה של אחוזים מהכנסות הבר. הארוע אורגן בידי משרד יחסי ציבור "רווה ברי".

הוועד המנהל של עמותת SOS חיות אשקלון ומספר מצומצם של מתנדבים הגיעו היישר מיום אימוץ באשקלון כדי לעבוד: לספר על העמותה, לגבות כספים, לגייס תורמים עתידיים. מתנדבים נוספים הגיעו לאירוע כדי לתרום ולהביע תמיכה. מעבר להכנסה הכספית הנאה, המתנדבים התרגשו מאד מהבעות התמיכה.
מיכל ברעם , יו"ר העמותה סיפרה: יום אחד קבלנו מכתב מאד עצוב מחיה, המנכ"לית שלנו. היא הזכירה לנו לכמה פונים אנחנו לא עוזרים כי אין מספיק כסף,אין מספיק מתנדבים, אין מספיק פרסום. היא בקשה שכולנו נחשוב מה עושים כדי לגייס תמיכה. למחרת ארי (דושניק) התקשר הודיע לחיה:'יש לי יום הולדת ואני רוצה לעשות אירוע כדי לעזור לכלבים וחתולים בשדרות, באשקלון ובעוטף עזה. ' זה כאילו אלוהים קרא את המכתב של חיה אלינו, וענה לתפילתה. הוא שלח לנו מלאך."
הנהלת העמותה מבהירה : הכסף שגוייס יאפשר לנו לעזור במקומות וכמויות שלא יכלנו לעזור קודם. גם כך, אנחנו מקבלים קריאות רבות מאזור נרחב. עכשו נוכל להיענות לאחוז הרבה יותר גבוה של בקשות לעזרה.

יום רביעי, 12 במרץ 2008

ערב התרמה בנמל ת"א


ערב התרמה למען העמותה מאורגן בידי הווטרינר ד"ר ארי דושניק

הוטרינר ד"ר ארי דושניק (ווטרינר הסלבס של ת"א) מזמין אותך להירתם
ולתרום למען בעלי חיים בשדרות אשר מטופלים במסירות רבה בעמותת אס.או.אס. אשקלון
במוצאי שבת ה 15/3 בשעה 19:30
יתקיים במועדון הוויסקי א גוגו בנמל תל אביב,
אירוע התרמה למען בעלי חיים במצוקה בשדרות.
אומנים נפלאים נרתמו ויופיעו בערב זה: ג'קו אייזנברג, אריק ברמן, בני בשן, רפי פרסקי, דודי לוי, התבלינים, יונתן רוזן,עדי כהן, שרון הולצמן,שורטי, תומר מתנה, ועדי מדנס
על עמדת הדי ג'י : d.j-mo'-ti

בכניסה ניתן יהיה לתרום עשרה שקלים
וכמו כן 15% מהכנסות הבר בערב זה יתרמו לעמותה
למען מטרה זו.
נתרגש לראותך!

לפרטים נוספים: 'רווה ברי' יחסי ציבור –
שירי רווה 050-3397373 / תמי ברי 054-6654322

הטילים פסקו, בעלי-החיים עדיין זועקים "הצילו": יום אימוץ בשבת

עמותת SOS חיות אשקלון(ע"ר) מקיימת אחת לחודש, בשבת הראשונה לחודש, יום אמוץ לבעלי חיים מחוסרי בית. בשבת, 1.3.08, אשקלון היתה תחת מתקפת טילים ולכן נדחה יום האימוץ. לא רצינו לסכן אנשים או כלבים.כעת, חזרנו לשגרה. הכלבים במשפחות האומנה ובכלבייה העירונית עדיין מחכים וזועקים "הצילו". לכן, השבת , 15.3.08 יתקיים יום אימוץ במקום התאריך המקורי.

עמותת S.O.S. חיות אשקלון מצילה בעלי-חיים במצוקה ומחפשת להם בתים.מגיעים אלינו בעיקר כלבים ומעט חתולים. העמותה מקבלת פניות לעזרה מכל האזור: אשדוד, קרית גת, באר שבע, שדרות וכל המושבים וקיבוצים באזור. בנוסף, בכל יום אימוץ, אנחנו מוציאים כמה שיותר כלבים מהכלבייה העירונית באשקלון, כדי לנסות למצוא להם בתים. חלק מהם הולכים למשפחות אומנה בסוף היום ולא חוזרים לכלבייה העירונית .

לפני יום האימוץ המתוכנן, דווח לנו שהכלבייה העירונית מלאה עד אפס מקום. ובכל זאת, הווטרינר העירוני אפשר לנו לשים בכלבייה , לימים ספורים, עד ליום האימוץ, את הכלב לאקי, שהגיע משדרות לחפש בית. לאקי ננטש ברחובות שדרות על-ידי משפחה שברחה בגלל הקסאמים הבלתי-פוסקים. הוא אומץ על-ידי קבוצת נערים במעון וחי בחצר שלהם. אלא, כאשר המדריכה עזבה את העבודה, הוא לא זכה לאותו טיפול מסור וחזר לשוטט. סוכם שלאקי יגיע ליום אימוץ כדי לחפש בית אמיתי. בינתיים "ימים ספורים" הפכו לשבועיים. לאקי עדיין רוצה בית.

בין הכלבים שיגיעו ליום האימוץ ,יהיו כלבים שננטשו על-ידי הבעלים שלהם, כלבים שעברו התעללות, כלבים מכל הגדלים ומינים. עמותת S.O.S. חיות אשקלון קוראת לאנשים לבוא ולאמץ חבר לחיים. אנו קוראים קריאה נואשת למי שאינו יכול לטפל בכלבו, לא לנטוש אותו ברחובות ולא לשים אותו בכלבייה העירונית, אלא לפנות אלינו או לעמותות אחרות ונסייע בחיפוש בית.אנו קוראים למשפחות להתנדב להיות משפחות אומנה כדי שנוכל להציל עוד כלבים.

יום האימוץ יתקיים ביום שבת הקרוב, בין השעות 11-13 , במתחם העמותה במשתלת חזקיה באזור התעשייה הצפוני באשקלון. בחודש "רגיל" יום האימוץ מתקיים בשבת הראשונה בחודש. המעוניינים למסור בעלי-חיים(לא רק כלבים) מתבקשים ליצור קשר עם העמותה לשם קבלת הנחיות ונהלים.

יום חמישי, 6 במרץ 2008

רקטות ונביחות

לצערי, עקב המצב הבטחוני הקשה באיזור הנגב המערבי, ואיזור אשקלון, אנו נתקלים בתופעה של חרדות ובעיות התנהגות ברמות אילו ואחרות המופיעות אצל בעלי חיים בכלל וכלבים בפרט באיזורים אילו.
המתח הנפשי והחרדה בו נמצאים תושבי איזורים אילו בכלל ובעלי הכלבים בפרט, הרעש המטריד של הפגזות הקאסמים והפגזות הנגד של צה"ל, הם גורמים ישירים לריגרסיות בהתנהגות ולמתח הנפשי בו הכלבים שרויים.
נוסף לכך עלי להזכיר , שחג הפורים הבא עלינו לטובה, "משנכנס אדר מרבים בשמחה" וגם בשימוש בנפצים והתחפשות בתחפושות שחלקן מהוות איום מנקודת המבט הכלבית.
בתקופת חג זה אנו נתקלים בתופעות של חרדות של כלבים בכל חלקי הארץ.

יש דרך לטיפול התנהגותי בבעיות אילו, למרות שהטיפול הוא קשה מאד ומצריך סבלנות, בעיקר באיזורים שבהם המצב הבטחוני הוא קשה.
הכלב נמצא במצב של הצפה, כיוון שהגירוי השלילי מופיע ללא שליטתנו.
הטיפול בחרדות אילו צריך להתבצע ע"י דה- סנסיטיזציה (הפחתת רגישות), כלומר, עלינו לחשוף את הכלב לאותם רעשים המהווים גירוי שלילי, אבל בעוצמות מאד נמוכות ובהדרגה להגבירם (אך ורק ע"י ליווי איש מקצוע).
לעיתים אנחנו מוסיפים טיפול תרופתי בליווי וטרינר מומחה להתנהגות בעלי חיים (ישנו היום רק וטרינר מומחה אחד בארץ, הוא יתארח כאן בפורום בחודש הבא).
לאחר שהכלב מגלה סימני שיפור בעת הופעת הגירוי המפחיד, יש לתת לו גירוי חיובי ונעים בעת שהגירוי השלילי והמפחיד מופיע.
כל פעם שיש התרעה או קולות נפץ יש להאכיל אותו בצ'ופר טעים, או לשחק איתו תוך כדי הפגנת מצב רוח שמח (פעולות שקשות מאד בעת נפילות קאסמים).
מצד שני יש להתייחס לזווית של הבעלים, שבד"כ במקרים אילו, גם הם מגלים חרדה, מתח ואפילו עצבנות יתר.
(נכתב בפורום בוואלה בידי המאלף אורן מנור)

יום רביעי, 5 במרץ 2008

צבע אדום

הודעה זו נכתבה כתגובה לשאלה בפורום אחר לגבי מה עושים בשדרות ואשקלון כאשר שומעים "צבע אדום" והאם יש עמותה שעוזרת במקומות אלו:
קודם כל, מה שעושים עם בעלי החיים זה תלוי. תלוי אם אתה בבית או לא. אם בביתך יש מרחב מוגן או לא. אצלי, קומה רביעית ללא מיגון, אנחנו נכנסים מתחת לשולחן האוכל ומזמינים את הכלבים וחתולים. חלק באים וחלק לא. כיוון שגם ככה אנחנו לא ממש "מוגנים" , לא מלחיצים אותם להצטופף איתנו. יש אנשים שמכניסים את הכלבים הביתה מהחצר. כל אחד תלוי במצבו.

מזמן ידוע לנו שבשדרות יש כלבים וחתולים נטושים ברחובות. יש לנו שם מעט מתנדבים ויש לנו קשר עם פעילים מקומיים ועם הווטרינר העירוני. לרוב, יש לנו קושי לעזור בגלל מצוקה כלכלית.
כבר שמענו משדרות על כלבים שנפצעו מרסיסים ומשפחות שאין ביכולתן לשלם טיפול ווטרינרי מורכב. שמענו על מאכילים רבים(מאכילים חתולים וכלבים). שמענו על כלבים שסובלים מחרדות.
באשקלון, בימים האחרונים שמענו על כלבים הזקוקים להתערבות מאלף או מומחה התנהגותי בגלל חרדות. לא לכולם יש כסף לזה. שמענו על כלבים שנתקפו בהלה וברחו.
התחלנו לשמוע על אנשים שעוזבים את העיר לפרקי זמן שונים, עם או בלי בעלי-החיים שלהם.

ביום שבת דחינו את יום האימוץ שהיה אמור להתקיים, כאשר ידוע לנו שהכלבייה העירונית מלאה ועמוסה. דחינו בגלל הפחד מהגראדים ומה יקרה אם מישהו יפצע, אם כלב יברח או ינשך ועוד. זה מצב לא פשוט בכלל.
העמותה צריכה לקבל הנחיות בגורמי ביטחון, מהווטרינר העירוני, ממומחה להתנהגות כלבים ואז נגבש לנו נהלים, נדריך את המתנדבים שנמצאים בעיר ונקיים יום אימוץ.
בינתיים, אנחנו צריכים להרבה דברים ,שירותים ומתנדבים ו/או כסף לממן כדי לעזור לבעלי-החיים באזור שלנו במצב הבטחוני הקיים. רשימה חלקית של צרכים שלנו :
  1. טיפול רפואי לבעלי-חיים שנפצעים במתקפות טילים.(גם כאלו אשר שייכים למשפחות שאין ביכולתן לממן את הטיפולים הנדרשים והבלתי-צפויים וגם כאלו שננטשו ).
  2. מזון עבור כלבים וחתולים במשפחות אומנה וברחובות באשקלון ובשדרות.
  3. פנסיון למקרי חירום . בעלי-חיים רבים נמצאים ברחובות שדרות בעקבות פגיעות בבתיהם או מעבר המשפחה למקום מבטחים שלא איפשר הבאת בעלי-החיים. אנו חוששים שגם באשקלון נהיה עדים לתופעה זאת אם יימשך ירי הטילים על העיר.
  4. קניית ציוד: מספר רב של מנשאים לחתולים וכלובי הטסה בגדלים שונים לכלבים. מלונות כדי לאפשר למשפחות עם גינה לקלוט כלבים.
  5. טיפול רפואי ו/או התנהגותי לבעלי-חיים שלקו בחרדה.
  6. 5 ערכות לכידה לחתולים כדי לאפשר לכידת חתולים פצועים ו/או מפוחדים.
  7. רצועות וקולרים בגדלים שונים
  8. בשדרות יש צורך לכדורי תילוע ותכשירי פירעוש לכלבים וחתולים הנטושים ברחובות.חומר נוגד קרציות.
  9. ווטרינר שיגיע לשדרות כדי לחסן ולשבב את הכלבים, לחסן את החתולים ולבצע עיקורים וסירוסים.
  10. תקציב לחיסונים ושבבים .
  11. חמישה קוראי שבבים אוניברסאלים.
  12. עזרה בארגון ימי אימוץ באזור המרכז במיוחד לכלבים משדרות , אשקלון והסביבה והבאת הכלבים שלנו לשם. "ארגון" כולל: ארגון מקום, פרסום, הסעת כלבים , חתולים ומתנדבים.
  13. קו טלפון נוסף לעמותה, כדי לטפל בפניות נוספות, במיוחד בשעת חירום.
אנו קוראים לכם לפתוח את הלב ואת הכיס כדי לעזור לנו לעזור להם.

סיפורי הצלה: פיצי

הכלבה פיצי נמצאה משוטטת בגשם זלעפות, צולעת ורועדת מקור. ליאת גבעתי, מתנדבת של עמותת sos אשקלון לקחה אותה הביתה, ושם גילתה שיש לה המון גידולים בבטן ושבר ברגל. היא ובעליה החליטו להשאירה אצלם, ולקחו אותה לטיפול רפואי.


העמותה סייעה לממן את הניתוח להסרת הגידולים, וגם מצב הרגל השתפר. פיצי אמנם צולעת אבל רצה בשמחה. ליאת אומרת שמאז שפיצי בבית, יש אור בבית.

"כיף לפנק אותה ולטייל איתה כי היא מלאת מרץ. זה משהו שמשותף לשנינו - לי ולבעלי איתמר - חוץ מלהתעסק עם עצמנו. יש המון שמחת חיים מאז שהיא כאן", אמרה ליאת. היא מאד מפונקת וצריכה המון תשומת לב. היא גם אוהבת לתקוף את התוכית שלנו בערמומיות: אם התוכית על הכתף של מישהו, היא עושה עצמה ישנה ופתאום רצה לנסות לתפוס את התוכית".
נלקח מתוך Ynet

יום שלישי, 19 בפברואר 2008

צ'ופי מצא בית

צ'ופי נמצא בכביש ראשי. משפחה אומנת.

יום אימוץ. משפחה שלא מבינה בכלבים, לקחו אותו למאלף שאמר שהוא מסוכן.

ניצל ברגע האחרון מהגעה לכלבייה העירונית עם דיווח של "כלב מסוכן" והרדמה בטוחה.

אורן מנור(מאלף כלבים"שלנו") ויוני ביידר השותף שלו הצילו אותו. לקחו אותו לאילוף בתנאי פנסיון לשלושה שבועות.

לא מצא בית ביום אימוץ הבא.

שבוע אצל הווטרינר במרפאה.עשה שם בעיות: רדף אחרי חתולים וניסה לתקוף כלבים קטנים וכלבים זכרים.

לא היה שום בית אומן שיכל לקלוט אותו. נשלח לכלבייה העירונית והמשכנו לחפש לו בית.


בשבוע שעבר מישהו התקשר שהם מעוניינים. דברו עם אורן. גם הם וגם אורן חשבו שהם מתאימים.

הוצאנו את צ'ופי מהכלבייה, תיאמנו ביקור הכרות עם הכלבה שלהם אצל יוני.

זה קרה ביום שישי. צ'ופי נבח על הכלבה. ניסינו להשתיק אותו. אבל הכלבה שלהם תקפה אותו!!

כל פעם שיוני ניסה לשחרר את שניהם - היא תקפה. מה זה יאוש.

אבל הם התאהבו בו. התייעצו עם יוני. השאירו את שני הכלבים אצלו בפנסיון לחיברות.

הכלבה שלהם בתשלום וצ'ופי (שוב) בהתנדבות. סיכמנו שנותנים לזה שבוע ונהיה בקשר.

התאפקתי היום לא להתקשר כדי לא להציק.

בשעה 9 בערב, טלפון של העמותה צלצל. מי זה יכול להיות?? מקרה חירום?? לא. האשה הנחמדה התקשרה "רק לידע אותך שצ'ופי אצלנו. הוא פה על השטיח."

הכלבים כבר מסתדרים(בערך) והם מאושרים. היא כבר שילמה סל אימוץ דרך הטלפון. הודיעה לי חגיגית : זה הבית האחרון של צ'ופי - מפה הוא לא יצא.

ושוב - המון תודה לאורן וליוני שממש, אבל ממש, הצילו את הכלב הנפלא הזה ממוות בטוח.

יום ראשון, 17 בפברואר 2008

לאקי מחפש בית

הסיפור של לאקי מתחיל לפני 4 חודשים כשהתחלתי לעבוד במועדונית לנערים בשדרות, הגיע אלינו כלב מתוק וחייכן מסוג בוקסר מעורב.
כשהילדים פגשו אותו נורא רצו לאמץ ואנחנו חשבנו שיהיה נחמד ויעיל לאמץ וכך היה!
לאקי הביא המון שמחה בקרב הילדים וכמובן שהם גילו המון אחריות בטיפולו.
הבעיה היא שבמהלך סופי שבוע המועדונית סגורה ואין מי שיטפל בו וייתן את תשומת הלב שלה הוא זקוק.
לאקי הוא כלב עם שמחת חיים ומאוד אנרגטי וצריך מרחב.
לאקי קיבל את החיסונים הדרושים וגם שבב.
כלב ממש ממש מיוחד!





יום חמישי, 14 בפברואר 2008

מחפשים בית (אפילו זמני) לכלב גדול שננטש

התקשרה אלי בחורה נחמדה מאחד המושבים באזור. מישהו זרק אצלה בחצר כלב זקן, גדול ושחור. הכלב מאד עצוב ובדיכאון. היא אמרה שהוא נראה כל-כך עצוב שהיא חושבת שהוא רוצה למות. היא יכולה לדאוג לו לאוכל ומחסה לכמה ימים. מחפשים לו בדחיפות בית. אפילו זמני. רצוי קבוע.
מי שיכול לעזור, נא לפנות בדחיפות לטל:0508254227. אם אין תשובה, אנא השאירו הודעה.

יום שני, 4 בפברואר 2008

ניסויים בבע"ח פוגעים ברפואה

לפני פחות מחודשיים נחשפו צילומים של עמותת "תנו לחיות לחיות" על הניסויים בחתולים וקופים במכון ווייצמן שעוררו רעש תקשורתי גדול (שדעך מאז).
אלה לא היו הצילומים הראשונים מניסויים כאלה, אבל איכותם תרמה לזעזוע שהם יצרו אצל אצל הצופים.
כנראה שהאפקט של הצילומים הנ"ל מספיק הדאיג את החוקרים החוששים מפגיעה בחופש הכמעט בלתי מוגבל הקיים כיום, ומהר מאוד נפוצו מיילים ועצומות לכאורה מטעם ה"עם" אבל בפועל מאורגנים בידי משרדי יחסי ציבור שנשכרו למטרה זו.

איני מעוניין לעסוק בטיעונים הרגשיים הרגילים של מתנגדי הניסויים, אלא לעסוק בנושא בצורה לוגית יותר, המובילה לשתי טענות עיקריות:
  1. שימוש במוצר (כמו תרופות) אינו מרמז על תמיכה בדרך בה הוא הופק.
  2. ניסויים בבע"ח מונעים את התקדמות מדע הרפואה ופוגעים בצרכנים.

נתחיל בנקודה הראשונה: אחת מהתגובות הפופולריות בקרב מצדדי הניסויים היא "ואם הבן שלך היה גוסס, לא היית קונה תרופה שפותחה באמצעות ניסויים בבע"ח?"

בכך מבקשים השואלים לכרוך את צריכת התרופה בתמיכה באופן ייצורה, ואולי הם מומחים בביולוגיה של התא, אבל הם מקבלים נכשל בלוגיקה:

  • סביר להניח שהנהנים מפיתוחי הרפואה המודרנית לא מסכימים עם הניסויים הלא מפוקחים שבוצעו בעבר בבני אדם.

  • רוכשי נעלי "נייקי" בשנים עברו לא צידדו בהעסקת ילדים קטנים במפעלים

  • רוכשי "חלונות" ו"אופיס" לא הריעו למדיניות העסקית האגרסיבית של מייקרוסופט

  • רוכשי העיתונים הנפוצים בארץ לא מביעים הסכמה אוטומטית עם התוכן (לרבות הטורים) בעיתון אותו הם קוראים בעצם הקנייה.

  • רוכשי טלפונים סלולריים לא מריעים להתחייבות של 36 הנכפית עליהם במסלולים רבים.

  • אנשים העוברים השתלות איברים בחו"ל אינם תומכים במדיניות ההוצאה להורג של שלטונות סין.

  • רוכשי מוצרים עליהם כתוב Made in China אינם מריעים לדיכוי בטיבט.

הייתי יכול להמשיך עוד כמה דפים, אבל נראה לי שהעברתי את המסר: עצם העובדה שרכשתי מוצר לא אומרת שאני מסכים עם היצרנים שלו.

וקיימת עוד בעייה עם הטיעון של מצדדי הניסויים: תרופות שפותחו באמצעות ניסויים בבע"ח הן מונופול מוחלט.
לא רק שרק בעשורים האחרונים הטכנולוגיה והמדע מאפשרים חלופות לניסויים בבע"ח (כך שכל תרופה שפותחה בעבר הרחוק יותר בהכרח פותחה ע"י ניסויים בבע"ח), אלא שגם היום המוסד המדעי מתעקש להנציח את השיטה ומסרב לעבור לאלטרנטיבות.

ולמה ניסויים בבע"ח פוגעים בהתקדמות המדע?

נתחיל מהשוואה בין "מדעי החיים" ל"מדעים המדוייקים".
בתחילת המאה שעברה פיתח אלברט איינשטיין תאוריה מבריקה, שנשענה על תאוריות מבריקות של קודמיו, והובילה בין השאר לאמצעים לייצור אנרגיה כמו כורים גרעיניים.
מה לדעתכם היה קורה אם היו מפתחים את הכור הגרעיני בשיטה של עולם הרפואה? כנראה שהיו משקיעים מאות רבות של מליארדי דולרים בערבוב אקראי של חומרים שונים עד שהיו משיגים ביקוע, ואז היו מנסים להבין איך משחזרים את "ההצלחה".

נשמע מופרך?

  1. וויאגרה הייתה במקור תרופה נגד יתר לחץ דם

  2. כנ"ל התרופה נגד התקרחות מינוקסידיל (ריגיין בארץ)

  3. לפי פרסומי הFDA כ-90% מהתרופות המגיעות לניסויים קליניים (נמצאו בטוחות בבע"ח) נפסלות עקב גילוי רעילות לבני אדם (שלא לדבר על כך שחלקם סתם לא עובדות בבני אדם).
    מדובר על בסביבות 90 מליארד דולר בשנה (יותר מהתקציב השנתי של מדינת ישראל כולה) ההולכים לטמיון.

לא חבל?

והכל עקב העובדה שאין מודל תאורטי רציני המאפשר לחזות מראש (במידה כזו או אחרת של הצלחה) כיצד תפעל תרופה מסויימת בגוף, כי לחוקרים קל יותר להזריק את התרופה לעכבר ולנסות להבין את פעולתה.

אז מי נפגע מכך?

  • כל מי שחולם לראות תרופה לסרטן בתקופת חייו.

  • כל מי שנאלץ להשקיע באלפי שקלים שנועדו לכסות תהליך פיתוח ארוך ולא יעיל של תרופות.

  • כל אדם הקונה תרופה שרובה מושקע במימון כתיבת מחקרים של חוקרים המעוניינים בפרופסורה יותר מאשר במחקרים אפקטיביים.

בקיצור - כולנו.



למאמר מקצועי ומקיף יותר מתוך הירחון "גליליאו": http://www.anonymous.org.il/v-galileo.htm

יום ראשון, 3 בפברואר 2008

השבוע של מוקדנית העמותה

כל שבוע כמוקדנית הוא קשה. יש מצבים של אנשים שרוצים למסור כלב או חתול מסיבות תמוהות ולא מוכנים לחכות יום. כלבים וחתולים נטושים או פצועים. לפעמים ניתן לעזור להם ולפעמים לא. כאשר אין אפשרות – כואב הלב. כאשר מצליחים לעזור – מרגישים שמחה וסיפוק ואושר גדול.
השבוע היה שבוע במיוחד קשה. בגלל הקור והגשמים היו הרבה קריאות לעזרה עם כלבים וחתולים שנמצאו ברחובות וזקוקים לעזרה. לחלק הצלחנו לעזור. בצער רב, היו גם כאלה שלא עזרנו להם.
אבל השבוע – גם ראיתי את הקיצוניות באנשים. אשה התקשרה. יש לה כלב קטן גזעי וחמוד "אבל לא התחברנו אליו" ורוצים למסור. הזמנתי אותה ליום אימוץ בשבת. התאכזבה מאד :"את לא מבטיחה לי שיאמצו אותו. אם לא את רוצה שאקח אותו הביתה??!!"
בהמשך השיחה התברר שהכלב בן 8. לעולם לא חוסן. אין שבב. יש לא בעיות שיניים. עבר טיפול פעם אחת "לפני כמה שנים אצל איזה ווטרינר". גם לא מלטפים אותו , למרות שהוא "צמא לחום ואהבה" כי "הפרווה שלו מגעילה ולא נעימה." היא לא מוכנה להשקיע בטיפול שיניים או באמבטיה "לכלב שלא התחברתי אליו ושאני לא רוצה אותו." 8 שנים לא רצית אותו !!! לאזעזאל! למה חיכית שמונה שנים.??!!" אני לא יודעת אם לצעוק עליה שהיא פושעת, לרחם על הכלב ולהגיד לה שהוא מסכן, לשכנע אותו לשמור אותו, להסביר לה איזה סיכוי קלוש יש למצוא לו בית, או להיות נחמדה ולעזור – לא בשבילה – בשביל המסכן הזה שסובל שמונה שנים ועלול למצוא את עצמו ברחוב או מורדם .
בסוף הייתי נחמדה. מחפשים לו בית. אחרי שמישהו גילה עניין, היא החליטה לעשות לו אמבטיה "כדי שיראה יפה והפרווה תהיה נעימה ואולי יתאהבו בו".
לא מצליחה להבין את הגישה הזאת, את הרוע הזה!!
ובדיוק באותם ימים שאני מטפלת בעניין הזה – מתקשרת מישהי שכבר אמרה לנו "אני אוהבת בעלי-חיים אבל לא יכולה להיות משפחה אומנת, כי בעלי אסתמטי". היא מצאה כלבה קטנה עם רגל שבורה בגשם זלעפות. הביאה אותה הביתה במטרה ליבש ולחמם אותה ולבקש מהשכנה לשמור עליה עד שיימצא לה פתרון. תוך כדי גילו שיש לה המון גידולים על הבטן. היא ובעלה האסתמטי, ישבו עם הכלבה ובכו בשבילה. למחרת , התקשרו אלינו. הביאו אותה לווטרינר שלנו לבדיקות. עלה חשש למחלה נוספת. עוד בדיקות. שללו את המחלה הנוספת. הסיכום: לכלבה רגל עם מספר שברים ישנים – אין טיפול. אבל היא מסתדרת יפה ורצה ומקפצת ומלאה שמחת חיים. יש לה אופי נפלא והיא חכמה מאד. העמותה תעזור לממן ניתוח להסרת הגידולים. הזוג (עם האסטמה של הבעל) החליטו לאמץ את הכלבה ולהעניק לה בית חם ואוהב – לכמה זמן שיהיה לה לחיות. הם רק התקשרו ושאלו אם יש דרכים לצמצם את התגובה האלרגית של הבעל כי מאז שהכלבה בבית הוא משתעל ומנוזל וחוששים שיהיה לו התקף רציני מתי שהוא. אבל הם לא מוכנים לשקול להעביר אותה למישהו אחר.
ואני לא מבינה. שני כלבים קטנים ומסכנים. אחד אף פעם לא היתה לו באמת משפחה וגם את זה הולך לאבד. אולי גם את חייו. ואחד, מצא משפחה שנותנת אהבה ללא תנאי למרות קשיים אובייקטיבים. ואני מנסה להבין – איך יש כזה קיצוניות אצל בני אדם. פה האנוכיות וחוסר אכפתיות ויחס לכלבון המסכן הזה כאל חפץ מעצבן ופה אהבה והקרבה עבור כלבה שפגשו באקראי . מישהו מבין???

יום שישי, 1 בפברואר 2008

בלוג העמותה עבר לבלוגר

עקב מגבלות טכניות מסויימות בבלוגלי, והעובדה שבלוגר תומך בעברית, נאלצתי להעביר את הבלוג לבלוגר.

יום שישי, 18 בינואר 2008

הם נוטשים גם ארנבים

בוקר אחד התקבלה פנייה חריגה למוקד שלנו. אמא צעירה התקשרה בשעה 9:30 בבוקר. היא סיפרה שהיא יצאה בבוקר לקחת את הילדים שלה לגן. היא מצאה בגינה שלה סלסלה עם שני ארנבים קטנים. האשה מספרת:” אני לא הבנתי בהתחלה מה זה. אני לא מבינה בבעלי-חיים ואין לי מה לעשות איתם.”הצעת לה לגשת איתם לחנות חיות ולראות אם הם מוכנים לקלוט אותם. האשה הנסערת ענתה לי:”רצתי איתם לחנות שקרובה לבית שלי. החנות סגורה. ראיתי שלט עם המספר הזה על הדלת, אז התקשרתי. תוכלי לעזור לי. אין לי איפה לשים אותם.”
אחרי כמה שיחות טלפון, מצאתי חנות אחת שהסכימה לקלוט את שני הארנבונים. הודעתי לאשה וקישרתי ביניהם. היא מאד שמחה ונרגעה. הארנבונים הגיעו לחנות. מקווים שיגיעו גם לבית טוב.

יום חמישי, 17 בינואר 2008

טופי השיצו

באחד הימים, התקבלה שיחה ממש עצובה במוקד העמותה. גברת מבוגרת בשם אסתר התקשרה. היא סיפרה שהיא בת שמונים וחולה. יש לה כלב שיצו בן ארבע. לאחרונה היא עברה ניתוח וקשה לה לטפל בו, אבל שכן נחמד עזר לה לטפל בו. אבל השכן עבר דירה ועכשו אין מי שיעזור לה איתו. לכלב קוראים “טופי” הוא חמוד ומתוק כמו כל כלבי השיצו. אבל אין לה אפשרות לטפל בו כמו שצריך והילדים של הגברת אסתר נתנו לה אולטימאטום: עד סוף השבוע למצוא לטופי בית, או שהוא הולך לכלבייה העירונית. הגברת אסתר הייתה ממש עצובה. היא התקשרה למוקד בבכי והתחננה שנמצא לטופי בית. הגברת אסתר בכתה ואמרה :”אני לא רוצה לשים אותו בכלבייה. אני לא רוצה שיהיה עצוב. אני לא רוצה שיסבול. אני לא רוצה שהוא ימות. אני אוהבת אותו.”
מיד נעשו מספר טלפונים לאנשים שהביעו בעבר עניין בכלבים קטנים. בחורה נחמדה הייתה ראשונה להגיד שאכן היא רוצה את טופי. סוכם איתה ועם גברת אסתר שלמחרת טופי יגיע לאשקלון לביתה של אחת המתנדבות ושם יימסר למאמצת. המאמצת התאהבה בטופי במבט ראשון. לקחה אותו לשמפו ותספורת ופן. מפנקת אותו כל הזמן. היא מדווחת שטופי מאד קשור אליה וקצת חרד כאשר היא יוצאת מטווח הראייה שלו. אבל הם מאושרים ביחד. וגברת אסתר רגועה, שטופי האהוב שלה מצא בית חם ואוהב ולא סבל אבל רגע בכלבייה.

יום חמישי, 3 בינואר 2008

“המתאכזר ומתעלל בבעלי חיים, סופו שיפגע גם בבני אדם”

כך כתב בהחלטתו שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, כשגזר שלושה חודשי מאסר בפועל על מתעלל בגורי חתולים.
לכתבה

איך יכולת?

רץ במייל:
[מחבר ג’ים וויליס, מתרגמת של הכתבה המודפסת חגית אוריין]
“כשהייתי גורה, נהגתי לבדר אותך עם התעלולים שלי, ולהצחיק אותך.
קראת לי הבת שלך, ולמרות המספר הלא מבוטל של הנעליים הלעוסות והכריות ההרוסות, הפכתי לחברתך הטובה ביותר.
כשהייתי רעה, הנפת לעברי את האצבע שלך, ושאלת “איך יכולת?”. אבל לאחר כמה שניות, הכעס נעלם, וליטפת לי את הבטן.
חלף זמן רב עד שהצלחת לחנך אותי לא להרוס את הבית, כי היית עסוק מאוד בקריירה שלך, אבל עבדנו על זה יחד.
אני זוכרת את הלילות בהם התכרבלתי לידך במיטה, מאזינה לנשימות שלך ולחלומות הסודיים שלך, והאמנתי שהחיים לא יכולים להיות טובים יותר.
היינו יוצאים לשיטוטים ארוכים בפארק, ולטיולים במכונית, ובדרך עצרנו לגלידה (לי נתת רק את הגביע כי “גלידה לא טובה לכלבים”).
אני הייתי מנמנמת לאורה של השמש החמה כל היום, ומחכה שתחזור הביתה מהעבודה בסוף היום.בהמשך בילית יותר ויותר זמן בעבודה, משקיע בקריירה שלך, וגם בחיפוש אחר בת זוג אנושית.אני חיכיתי לך בסבלנות, וניחמתי אותך כשהלב שלך נשבר, וכשהתאכזבת.
תמיד הייתי לצידך כשקיבלת החלטות טובות ורעות, וזרחתי משמחה כשחזרת הביתה, מאוהב.

היא, היום אישתך, לא אהבה כלבים, ועדיין ברכתי אותה לתוך ביתינו.
ניסיתי לגלות כלפיה חיבה, וצייתתי לה. הייתי שמחה, כי אתה היית שמח.
ואז, הגיעו התינוקות האנושיים, ואני התרגשתי איתך.
הוורדרדות שלהם והריח שלהם ריתקו אותי, ורציתי להיות להם מעין אמא. אבל אתה והיא דאגתם שאפגע בהם, וגרשתם אותי שוב ושוב לחדר אחר, לעריסת כלבים.
הו, כמה רציתי לאהוב אותם. אבל הפכתי לאסירה של האהבה.
כשהם גדלו, הפכתי לחברה שלהם. הם נצמדו לפרווה שלי, ומשכו עצמם למעלה, עד שנעמדו על רגליהם השמנמנות.
הם דחפו את אצבעותיהם לתוך עיני בצחוק. הם גרדו את אוזני ונישקו באף.
אהבתי כל דבר שקשור בהם, ואהבתי את המגע שלהם, כי למגע שלך כבר לא זכיתי.
הייתי מגנה עליהם בחיי, אם הייתי צריכה. הייתי מתגנבת למיטות שלהם, ומקשיבה לחששות שלהם, ולחלומותיהם הסודיים, ויחד חיכינו לשמוע את מכוניתך ברחוב.
פעם, כששאלו אותך אם יש לך כלב, הראית לשואלים תמונה שלי שנשאת בארנק, וסיפרת להם סיפורים עלי.בשנים האחרונות אתה סתם עונה “כן”, ומשנה את הנושא.
הפכתי מ”הכלבה שלך” “לסתם כלבה”, והתחלת להתנגד לכל דבר שקשור אלי.
עכשיו, הציעו לך תפקיד חדש בעיר אחרת, ואתם עוברים לדירה אחרת, שבה אסור לגדל בעלי חיים. אתה קיבלת את ההחלטה הנכונה עבור ה”משפחה” שלך.אבל היו זמנים שבהם אני הייתי משפחתך היחידה.
התרגשתי לקראת הנסיעה במכונית, עד שהגנו לבית מחסה לחיות. היה לו ריח של כלבים וחתולים, היה לו ריח של פחד, של חוסר תקווה.
מילאת את הניירת, ואמרת “אני יודע שתמצאו לה בית טוב”. הן משכו בכתפיהן, והביטו בך בכאב.
הן הבינו את הסיכויים הקלושים של כלב מבוגר למצוא בית, לעומת סיכוייהם המצויינים של הגורים החמודים.
אפילו ה”ניירות” והיחוס לא יעזרו.
היית צריך לפרום את ידיו של בנך מהקולר שלי, כשהוא צרח “לא, אבא! בבקשה אל תיקח את הכלב שלי!”.
ודאגת לו בגלל ה”שיעור”, שלימדת אותו על חברות, נאמנות ואחריות, ועל כבוד לכל החיים, כשנטשת אותי, את כלבתך הנאמנה.
ליטפת אותי על הראש לשלום, התחמקת מעיני, וסרבת בנימוס לקחת את הקולר והרצועה שלי איתך.
אחרי שעזבת, שתי הגברות הנחמדות אמרו שבטח ידעת כבר לפני מספר חודשים שאתה עוזב ולא טרחת למצוא לי בית חם. הן נדו בראשיהן, ושאלו “איך יכולת לעשות לה את זה?”.

הם נחמדים אליינו בבית המחסה, לפי אילוצי לוח הזמנים שלהם. והם האכילו אותנו, כמובן, אבל אני איבדתי את התאבון שלי מזמן.
בהתחלה, כשמישהו עבר ליד הכלוב שלי, מיהרתי לקדמת הכלוב.
קיוויתי שזה אתה, ששינית את דעתך, שכל זה היה סתם חלום רע, או לפחות שזה מישהו שאכפת לו, מישהו שיציל אותי.
כשהבנתי שאני לא יכולה להתחרות בגורים החמודים והשעירים, פרשתי לפינה מרוחקת, וחיכיתי.
שמעתי את צעדיה כשהיא באה בסוף היום, והלכתי אחריה במעבר שהוביל לחדר נפרד, חדר שקט. יותר מידי שקט.
הרגשתי את העצב שריחף עליה, והכביד על ליבה, כמו שהרגתי את כל רחשי ליבך.

היא כרכרה בעדינות רצועה על רגלי הקידמיות, ודמעה זלגה במורד לחיה.
ליקקתי את ידה, כדי לנחם אותה, ממש כמו שנהגתי ללקק אותך, לפני שנים כה רבות.
היא הכניסה מחט לתוך הוריד שלי, ונוזל קר זרם בכל גופי.
שכבתי מנומנמת, הבטתי לתוך עיניה הטובות ומלמלתי “איך יכולת?”.
אולי מכיוון שהבינה את שפת הכלבים שלי, היא אמרה “אני כל כך מצטערת”.
היא חיבקה אותי, ומיהרה להסביר שזאת העבודה שלה, שעליה להבטיח שאגיע למקום טוב יותר, מקום בו לא יתעלמו ממני, ינצלו אותי ויתעללו בי.
מקום בו לא אצטרך להגן על עצמי. מקום של אהבה ואור, מקום כה שונה מהארץ הזו.
בכוחותי האחרונים, ניסיתי להסביר לה בעזרת נפנוף זנב שה”איך יכולת?” לא היה מכוון אליה, אלא אליך, בעלי האהובים.
חשבתי עלייך.
אני אחשוב עלייך, ואחכה לך בגן עדן לנצח.
הלוואי שכל האנשים בחייך יגלו כלפייך כזו נאמנות”.