אל תשליכני לעת זקנה

אומרים שהכלב הינו חברו הטוב של האדם, לצערינו לא תמיד ההיפך הוא הנכון.
מידי יום אנחנו מקבלים טלפונים מצד אנשים המבקשים למסור את כלבם - כאשר הנתונים הסטטיסטיים הינם קשים מאוד, רק אחד מתוך כל עשרה כלבים הנמסרים מוצאים בית חם.
הטלפונים הכי קשים לי הם אלו של האנשים המבקשים למסור את כלבם בן ה 13 או כלבתם בת ה 15 היות והם כבר לא הולכים מהר כבעבר או מכוון אין הם שולטים על צרכיהם, ולעיתים הם מבקשים להחליפם בכלב צעיר יותר. הרבה פעמים אני מנסה להסביר כי כלב בן 15 הוא כמו בן אדם בן 90, כך שצריך להתנהג אליו בסבלנות ובכבוד הראוי לקשיש. הכלב הוא יצור חי ולא מכונית אשר ניתן להחליפה במודל "צעיר" יותר.
הכלב אשר היה חבר ורע לבעליו, הכלב אשר קשקש בזנב כאשר הלכת ממנו או שקפץ מאושר לראותכם חוזר הביתה כבר לא יכול לעשות זאת כי הוא כבר מבוגר.
אנו עדים פעמים רבות לכלבים בכלביה בני 10 ובני 15 אשר הבעלים נוטשים אותם שם - אנו רואים את הכלב מצונף בפינת הכלוב בלי הבעה בעיניים ובלי תקווה לראות את הבעלים חוזר ולוקח אותו הביתה.
עמותת SOS חיות אשקלון מבקשת מכם שלא לנטוש את הכלבים בהגיעם לגיל זקנה ואף לאמץ אותם אל חיקינו ולתת להם את האהבה ואת היחס שהם נתנו לנו במשך שנים כה רבות.
בואו לימי האימוץ שלנו ואמצו כלב בוגר. בואו תנו לנו לעזור לכם לחיות עם כלביכם את השנים שנותרו לו בקרב משפחתו.

גם לכלבים מגיע חופש גדול

מנכ"לית עמותת אס.או.אס חיות אשקלון: "למרות שהנושא עלה לסדר היום הציבורי, תופעת נטישת הכלבים בעיר נמשכת גם היום"

הכלבייה העירונית נמצאת כיום בתפוסה מלאה והמשמעות היא שיהיו כלבים שלא יעברו את הקיץ. מתנדבי עמותת "אס.או.אס חיות אשקלון" יפעילו יום אימוץ בבוקר שבת 1.8.09 במשתלת חזקיה, על מנת לאפשר גם לכלבים לזכות בחופש מהכלובים שבו הם נמצאים ולהציל אותם מהעתיד שמחכה להם, אם לא יימצאו להם מאמצים.
פרשת הווטרינר העירוני עשתה הדים רבים באשקלון ומחוצה לה, אולם בשורה התחתונה היא לא התמודדה עם הבעיה, ישנם תושבים בעיר שעדיין נוטשים את הכלבים שהם גידלו בביתם ומעבירים את האחריות על העירייה.
בעיריית אשקלון מחתימים כל תושב שמבקש לנטוש כלב בכלבייה, כי הוא עשוי למצוא את מותו, אולם למרות הצעד הרדיקלי, הכלבייה ממשיכה להתמלא. בעמותת "אס.או.אס חיות אשקלון" מנסים להתמודד עם נטישת הכלבים באמצעות משפחות אומנה ושיתוף פעולה עם המחלקה הווטרינרית בעירייה. קרוב לשנתיים, מנסים - ולעיתים קרובות גם מצליחים - מתנדבי העמותה למצוא בית לעשרות הכלבים שננטשים בעיר באמצעות פרסום באתר האינטרנט של העמותה ובהפעלת ימי אימוץ.
בעמותה, שפועלת קרוב לשנתיים, רחוקים להיות מרוצים מרקורד של כ-300 כלבים וחתולים שמצאו בית ועתיד טוב יותר מהרדמה. לדברי פעיל בעמותה, "אנחנו מגיעים כל חודש, ולפעמים אף יותר מכך, עומדים בשמש, בחום וגם בקור, ומנסים לשדך בין אנשים לכלבים, אבל מדובר בטיפה בים. למצד האנשים הנפלאים שיש באזור, יש גם אנשים שעדיין מתייחסים לבעל חיים כאל רהיט וזורקים אותו לכלבים כשנמאס להם".
מנכ"לית עמותת "אס.או.אס חיות אשקלון", הד"ר אתי אבנית, אמרה, "חשבנו שהעיסוק התקשורתי בהרדמת כלבים יגביר את המודעות למשמעות של נטישת כלבים, אבל למרות שהנושא עלה לסדר היום הציבורי, תופעת נטישת הכלבים בעיר נמשכת גם היום. ישנם עשרות כלבים שרוצים שילטפו אותם ויאהבו אותם, אבל אם לא נצליח ביום האימוץ הקרוב, הם עשויים להתאכזב".
עמותת "אס.או.אס חיות אשקלון" תקיים ביום שבת יום אימוץ במשתלת חזקיה בין השעות 11:00-13:00.

לפרטים: אתי אבנית, מנכ"לית העמותה 8254227–050; אסף שמואלי, דובר העמותה 4700470- 052

Ashkelon: Fear of a wave of abandoned pets

This is a tranlation of Erez Erlichman's article in Ynet

A missle hitting a house in Shderot lightly wounded a person and killed the family dog. But the rockets exposure and fear are not the only threat to pets in Israel's southern area. At the offices of "SOS Pets Ashkelon" there is an increasing number of reports on locals leaving the city and leaving their pets behind, with no food or water. "We are in need of temporary foster homes, especially for large dogs, and also of food to feed homeless cats".

Four rockets exploded today (Tuesday) in Shderot. On of them hit a house directly, wounded lightly one person and causing damage to property and several trauma victims. Another rocket, landing in the yard, wounded severly the family's Rottweiler, which died later from it's wounds.
Israel Averjel, living in the same building, ran after the attack to the yard, horrified to discover his 7 years old dog Bon injured. "It was hurt from several shrapnels wound on the neck, bleeding severly", he said. "Throughout all these years it was a loyal and loved guard dog, living in the yard and not fearing Qassams. Even after the injury it held on, not crying even for a second".

The dog was rushed to medical care, but died from it's wounds. "I loved this dog like a child. People think it's just a dog that died, but only someone who raised a pet can understand the pain of losing a good friend. Despite it's death I promise to bring home soon a new puppy and to give it a loving home."

Like the people in the area surrounding Gaza, pets are also exposed to Qassams and rockets, and also experience trauma and fear. Unlike humans, dogs don't associate between alarms and rockets falling, often staying unprotect. In addition there are cases in which they can't be brought into a protected shelter or they fear entering a crouded room in case of emergency. As the range of rockets extends, including more people, the number of pets in risk grows as well.

Animal welfare organizations fear this may lead to a wave of abandoned pets, especially dogs, as happend during the second Lebanon war. During that time hundreds of dogs were abandoned in northern Israel, often found by volunteers and housed in animal shelters throughout the region.


The fear: wave of abandonments had already began

At "SOS Pets Ashkelon" society, recently in the range of the rockets, they fear the situation is becoming worse as reports of people leaving the city increase. The number of reports of abandoned dogs reaching the organization keeps increasing by the hour. Some people admit they can't take the dogs to a safer location with them. Some simply leave them on the street or near the city pound.

"In most cases it's about dogs left in homes without food or water", told Ynet Eti Avnit, the society's CEO. "Only last night I received a call from a dog owner telling me they were leaving for the center with no intentions of taking with them the month and a half puppy they adopted recently". "The cold weather means the puppy will not be able to survive on the street. Only after extensive efforts we have been able to find a foster home."

"SOS Pets Ashkelon" is a new society, establish a year and a half ago through local group of volunteers, and with no shelter of it's own. Most dogs and cats in it's care are in foster homes. Those dogs are brought to the adoption events every month, as well as dogs from the city pound.

"If in the past people came from outside of Ashkelon to adopt, due to the current situation it's very difficult to find homes now. The only viable solution is to try arranging an adoption event at the state's center", explains Avnit.


Even stray cats are suffering

Even the situation of stray cats, for which even peace time is a war of survival, became worse. "If normally there are kind people feeding cats, the situation now forces them to stay indoors or inside shelters, and the cats remain with no food or water. We try to distribute some food at problem areas", said Avnit.

The society's veterinar, Dr. Ram Forer, had to close his clinic yesterday after a rocket fell nearby, but was called in today to treat the wounded dog from Shderot. Even the city pound is on state of alert, with the dogs receving food and water twice a day, but rockets falling cause a great deal of stress for the animals.

According to the society there are many dogs and cats needing a family, but for now there is an ugent demand for foster homes, mainly for large dogs and cats. "Donations of food will allow us not only to help dogs in Ashkelon, but also to dogs in Shderot and the rest of the region", added Avnit.

תגיות כלבים חינם לתושבי הדרום

מתוך האתר של יולס שלטים (כל הכבוד!):
לתושבי הדרום!
עקב המצב הביטחוני והחשש מאובדן כלבים שיברחו כתוצאה מבהלה וכו'
אני מציע לכם להצטייד בדיסקית לכלב שלכם בחינם!
הדיסקית והמשלוח בדואר הכל בחינם!
בצעו הזמנה כרגיל באתר ,וציינו בהערות להזמנה שאתם תושבי הדרום+כתובת למשלוח.
זו תרומתי הצנועה לכם תושבי הדרום.

עדכון: המבצע הסתיים לפי האתר

חשוב מאוד - הכן כלבך/חתולך ליום העצמאות

חברים יקרים,

‏למי שלא יודע, בזמן הזיקוקים מאות כלבים, חתולים וציפורים מתים ‏ו/או מאבדים את ביתם בכל שנה.
מופעי זיקוקי הדינור מביאים עימם גם רעשים בתדרים ‏שאינם מוכרים לאוזן האדם, וגורמים לבהלה ואמוק בקרב החיות, מה שמביא אותן לברוח ‏וללכת לאיבוד, להידרס, לאבד את דרכם וכיוצא באלה.

מידי שנה מאות עד אלפי ‏בעלי חיים נעלמים ונדרסים למוות עקב הבהלה האוחזת בהם בזמן הזיקוקים. יעידו על כך ‏קווי הטלפון הקורסים מדי יום עצמאות של העמותות ברחבי הארץ.

‏שימו לב: כלב ‏הגר עם בעליו ברמת גן מסוגל לשמוע זיקוקים גם מאיזור פתח תקווה (לינקים ‏מצורפים)
חיות מחמד ביום העצמאות ה-60
הכן כלבך לחג

‏בעלי חתולים המורגלים להסתובב בחצר - דאגו ‏לסגור את החתולים בבית עוד בבוקר שלפני כניסת החג, על מנת למנוע חיפושים אחריהם ‏בסמוך לאירועי החג.
כלבים המורגלים להיות קשורים בחוץ, עלולים לחנוק עצמם ‏למוות מרוב בהלה, ולכן גם אותם יש להכניס הביתה.

יש לסגור חלונות ופתחים ‏העשויים להוות פיתחי מילוט עבור החיות בזמן הבהלה.

‏כמו כן, רעשי רקע כמו ‏רדיו, מוסיקה או טלוויזיה עשויים לטשטש את רעשי הזיקוקים ולמתן את תגובת ‏החרדה
אנא העבירו הלאה הודעה מצילת חיים זו.

‏יום עצמאות שמח ‏לכולנו

גורי חתולים לא רצויים

בהמשך, הודעה שפורסמה בחלק מהפורומים בנושא בעלי-חיים באינטרנט. אנחנו עובדים כל-כך קשה לנסות להציל כלבים וחתולים. בעונה הנוכחית (פסח עד סוף חגי תשרי) יש המון המון המון קריאות לגבי כלבים נטושים ולגבי גורי כלבים וגורי חתולים,שנזרקו , או כמו במקרה הזה "דאגו להם".גיל הגורים נע בין יום עד מספר שבועות. בחלק מהמקרים אנחנו מצליחים להציל. בחלק מהמקרים כבר אין מי שיקח, שינסה, שישמש משפחה אומנת. כנ"ל גם לגבי הכלבים וחתולים הבוגרים שננטשים. כאשר אני אומרת "אנחנו" , הכוונה היא לכל העמותות הפועלות בארץ למען רווחתם והצלתם של בעלי-חיים. הפעם זה פשוט כאב יותר מדי:

שבת בבקור. השעה רבע לתשע - לא ממש מאוחר ומספיק מוקדם להינות מאד קצת נמנום של שבת בבקור. פתאום טלפון. א' שכנה שלי בעיצומו של טיול עם הכלב שלה. היא מספרת בהתרגשות שיש איזו קופסה של מצות ליד הפח זבל. הכלב מאד התעניין בו עד שהיא הבינה שזה לא סתם קופסה. היא התקרבה ופתחה את הקופסה. אין מצות. יש שני גורי חתולים קטנטנים.

פתאום היא נזכרת שהיא כבר יומיים לפחות רואה שם את הקופסה הזאת!!!!

אני מתנערת משינה ומתלבשת מהר. לוקחת איתי את הכלבים לסיבוב ופוגשת אותה בדרך. גור אחד כבר לא בחיים. השני במצב גרוע. אני זורקת את הקופסה ועולה הביתה עם הכלבים שלי והגור השני.. נותנת לכלבה ללקק ולחמם אותו. מחממת לו מעט חלב עם סוכר ומחפשת מזרק. מרימה אותו והוא מתמתח ובוכה. נותנת לו מעט חלב. הוא בולע אבל מתקשה לנשום. אחרי כמה דקות של הזרקת חלב לפיו ועיסוי וחימום, אני עוטפת אותו בבד רך וחמים. מעירה את הבת ומבקשת שתשמור עליו ותחמם אותו. היא מתישבת ואני מעבירה אליה את החבילה. והיא שואלת:"את בטוחה שזה חי?? לא נראה לי." ואכן היא צודקת. הוא כבר לא בין החיים. עיסוי לב והנשמה לא עוזרים.

אני מנסה להתנחם בכך שהוא נפח את נשמתו אחרי ליטוף וליקוק ומעט חלב חם בבטן. וזה לא מספיק.

ואז אני חושבת:מי שזרק אותם שם, לא מבין שהוא הרג אותם?? מוות אכזרי ביותר?? מוות מרעב וצמא, בייסורים ופחד. מוות איטי , של לפחות יומיים. הוא לא מבין שהוא הרג אותם??

מי ששם אותם שם היה כנראה "אדם טוב ורגיש". ריפד להם את הקופסה עם גופייה לבנה. שמו להם דני שוקולד וקופסה עם מים. לא משנה שהם לא מסוגלים להגיע או לאכול ולשתות לבד כי הם יונקים. סגרו את הקופסה כדי שכלבים ומזיקים לא יציקו להם. שמו במקום שאנשים רבים עוברים כדי שמישהו ישמע את הבכי וידאג להם. לא מגיע להם צל"ש על האכפתיות והמאמץ???

אם היית אומר לאותו אדם:"קח אותו ולווטרינר שירדים אותם ולא יסבלו" הוא היה בטח עונה:"מה פתאום!אני לא רוצה להרוג אותם! אני רק לא רוצה שיללו לי פה בגינה ושאמא שלהם תסתובב לי פה."אם היית אומר לו:" זרוק עליהם בלוק ותהרוג אותם מהר" הוא היה מגיב ברתיעה:"איזו אכזריות! למה להרוג! למה להכאיב להם??!!" אם היית אומר לו שזה יותר מהר ופחות כואב לו דרס אותם באופניים או קפץ עליהם עם כל משקל גופו - הוא היה חושב שאתה פסיכי ואכזרי ורשע. הוא לא כשה שהורג גורים קטנים. הוא רק מזיז אותם. כדי שאמא שלהם תתחפף משם. כדי שיהיה לו שקט. הוא דואג שיהיה להם נעים ונוח ונקי ואפילו דואג לאוכל ומים. דואג לשמור עליהם ולתת להם סיכוי להימצא. הוא לא יהיה מוכן לשמוע שהוא הרג אותם במוות הכי ארוך, כואב ואכזרי שיש.

ומה היה חטאם של הקטנים האלו?? יללו? נולדו כי לא עיקר את החתולה שלו?? או איזו חתולת רחוב מצאה פינה מוסתרת בחצר שלו והמליטה שם??מה רע עשו לו הקטנים האלו??? מה רע הם עשו למישהו שהגיע להם למות בחום בצמא ברעב לבד בקופסת מצות ריקה בשמש ליד הפח זבל??
הייתי שמחה למצוא את האיש הזה ולהגיד לו :"הרגת באכזריות שני גורי חתולים. חבל שבכלל התערבת ונגעת. חבל, אם כבר החלטת שמקומם לא עם אמא שלהם, שלא לקחת אותם לווטרינר להרדים אותם. לפחות אז היית יודע את האמת : אתה הרגת אותם.

מחקר: חתול מפחית הסיכון בשליש להתקף לב או שבץ

מחקר חדש שכלל אלפי מבוגרים בארה"ב מצא כי אלה שגידלו חתול כחיית מחמד בביתם היו בסיכון מופחת בשליש ללקות בהתקפי לב ושבץ מוחי.

רקטות ונביחות

לצערי, עקב המצב הבטחוני הקשה באיזור הנגב המערבי, ואיזור אשקלון, אנו נתקלים בתופעה של חרדות ובעיות התנהגות ברמות אילו ואחרות המופיעות אצל בעלי חיים בכלל וכלבים בפרט באיזורים אילו.
המתח הנפשי והחרדה בו נמצאים תושבי איזורים אילו בכלל ובעלי הכלבים בפרט, הרעש המטריד של הפגזות הקאסמים והפגזות הנגד של צה"ל, הם גורמים ישירים לריגרסיות בהתנהגות ולמתח הנפשי בו הכלבים שרויים.
נוסף לכך עלי להזכיר , שחג הפורים הבא עלינו לטובה, "משנכנס אדר מרבים בשמחה" וגם בשימוש בנפצים והתחפשות בתחפושות שחלקן מהוות איום מנקודת המבט הכלבית.
בתקופת חג זה אנו נתקלים בתופעות של חרדות של כלבים בכל חלקי הארץ.

יש דרך לטיפול התנהגותי בבעיות אילו, למרות שהטיפול הוא קשה מאד ומצריך סבלנות, בעיקר באיזורים שבהם המצב הבטחוני הוא קשה.
הכלב נמצא במצב של הצפה, כיוון שהגירוי השלילי מופיע ללא שליטתנו.
הטיפול בחרדות אילו צריך להתבצע ע"י דה- סנסיטיזציה (הפחתת רגישות), כלומר, עלינו לחשוף את הכלב לאותם רעשים המהווים גירוי שלילי, אבל בעוצמות מאד נמוכות ובהדרגה להגבירם (אך ורק ע"י ליווי איש מקצוע).
לעיתים אנחנו מוסיפים טיפול תרופתי בליווי וטרינר מומחה להתנהגות בעלי חיים (ישנו היום רק וטרינר מומחה אחד בארץ, הוא יתארח כאן בפורום בחודש הבא).

לאחר שהכלב מגלה סימני שיפור בעת הופעת הגירוי המפחיד, יש לתת לו גירוי חיובי ונעים בעת שהגירוי השלילי והמפחיד מופיע.
כל פעם שיש התרעה או קולות נפץ יש להאכיל אותו בצ'ופר טעים, או לשחק איתו תוך כדי הפגנת מצב רוח שמח (פעולות שקשות מאד בעת נפילות קאסמים).
מצד שני יש להתייחס לזווית של הבעלים, שבד"כ במקרים אילו, גם הם מגלים חרדה, מתח ואפילו עצבנות יתר.

(נכתב בפורום בוואלה בידי המאלף אורן מנור)

ניסויים בבע"ח פוגעים ברפואה

לפני פחות מחודשיים נחשפו צילומים של עמותת "תנו לחיות לחיות" על הניסויים בחתולים וקופים במכון ווייצמן שעוררו רעש תקשורתי גדול (שדעך מאז).

אלה לא היו הצילומים הראשונים מניסויים כאלה, אבל איכותם תרמה לזעזוע שהם יצרו אצל אצל הצופים.

כנראה שהאפקט של הצילומים הנ"ל מספיק הדאיג את החוקרים החוששים מפגיעה בחופש הכמעט בלתי מוגבל הקיים כיום, ומהר מאוד נפוצו מיילים ועצומות לכאורה מטעם ה"עם" אבל בפועל מאורגנים בידי משרדי יחסי ציבור שנשכרו למטרה זו.

איני מעוניין לעסוק בטיעונים הרגשיים הרגילים של מתנגדי הניסויים, אלא לעסוק בנושא בצורה לוגית יותר, המובילה לשתי טענות עיקריות:

1. שימוש במוצר (כמו תרופות) אינו מרמז על תמיכה בדרך בה הוא הופק.
2. ניסויים בבע"ח מונעים את התקדמות מדע הרפואה ופוגעים בצרכנים.

נתחיל בנקודה הראשונה: אחת מהתגובות הפופולריות בקרב מצדדי הניסויים היא "ואם הבן שלך היה גוסס, לא היית קונה תרופה שפותחה באמצעות ניסויים בבע"ח?"

בכך מבקשים השואלים לכרוך את צריכת התרופה בתמיכה באופן ייצורה, ואולי הם מומחים בביולוגיה של התא, אבל הם מקבלים נכשל בלוגיקה:

• סביר להניח שהנהנים מפיתוחי הרפואה המודרנית לא מסכימים עם הניסויים הלא מפוקחים שבוצעו בעבר בבני אדם.


• רוכשי נעלי "נייקי" בשנים עברו לא צידדו בהעסקת ילדים קטנים במפעלים


• רוכשי "חלונות" ו"אופיס" לא הריעו למדיניות העסקית האגרסיבית של מייקרוסופט


• רוכשי העיתונים הנפוצים בארץ לא מביעים הסכמה אוטומטית עם התוכן (לרבות הטורים) בעיתון אותו הם קוראים בעצם הקנייה.


• רוכשי טלפונים סלולריים לא מריעים להתחייבות של 36 הנכפית עליהם במסלולים רבים.


• אנשים העוברים השתלות איברים בחו"ל אינם תומכים במדיניות ההוצאה להורג של שלטונות סין.


• רוכשי מוצרים עליהם כתוב Made in China אינם מריעים לדיכוי בטיבט.

הייתי יכול להמשיך עוד כמה דפים, אבל נראה לי שהעברתי את המסר: עצם העובדה שרכשתי מוצר לא אומרת שאני מסכים עם היצרנים שלו.

וקיימת עוד בעייה עם הטיעון של מצדדי הניסויים: תרופות שפותחו באמצעות ניסויים בבע"ח הן מונופול מוחלט.
לא רק שרק בעשורים האחרונים הטכנולוגיה והמדע מאפשרים חלופות לניסויים בבע"ח (כך שכל תרופה שפותחה בעבר הרחוק יותר בהכרח פותחה ע"י ניסויים בבע"ח), אלא שגם היום המוסד המדעי מתעקש להנציח את השיטה ומסרב לעבור לאלטרנטיבות.

ולמה ניסויים בבע"ח פוגעים בהתקדמות המדע?

נתחיל מהשוואה בין "מדעי החיים" ל"מדעים המדוייקים".
בתחילת המאה שעברה פיתח אלברט איינשטיין תאוריה מבריקה, שנשענה על תאוריות מבריקות של קודמיו, והובילה בין השאר לאמצעים לייצור אנרגיה כמו כורים גרעיניים.
מה לדעתכם היה קורה אם היו מפתחים את הכור הגרעיני בשיטה של עולם הרפואה? כנראה שהיו משקיעים מאות רבות של מליארדי דולרים בערבוב אקראי של חומרים שונים עד שהיו משיגים ביקוע, ואז היו מנסים להבין איך משחזרים את "ההצלחה".

נשמע מופרך?

1. וויאגרה הייתה במקור תרופה נגד יתר לחץ דם


2. כנ"ל התרופה נגד התקרחות מינוקסידיל (ריגיין בארץ)


3. לפי פרסומי הFDA כ-90% מהתרופות המגיעות לניסויים קליניים (נמצאו בטוחות בבע"ח) נפסלות עקב גילוי רעילות לבני אדם (שלא לדבר על כך שחלקם סתם לא עובדות בבני אדם).
   מדובר על בסביבות 90 מליארד דולר בשנה (יותר מהתקציב השנתי של מדינת ישראל כולה) ההולכים לטמיון.

לא חבל?

והכל עקב העובדה שאין מודל תאורטי רציני המאפשר לחזות מראש (במידה כזו או אחרת של הצלחה) כיצד תפעל תרופה מסויימת בגוף, כי לחוקרים קל יותר להזריק את התרופה לעכבר ולנסות להבין את פעולתה.

אז מי נפגע מכך?

• כל מי שחולם לראות תרופה לסרטן בתקופת חייו.


• כל מי שנאלץ להשקיע באלפי שקלים שנועדו לכסות תהליך פיתוח ארוך ולא יעיל של תרופות.


• כל אדם הקונה תרופה שרובה מושקע במימון כתיבת מחקרים של חוקרים המעוניינים בפרופסורה יותר מאשר במחקרים אפקטיביים.

בקיצור - כולנו.

למאמר מקצועי ומקיף יותר מתוך הירחון "גליליאו": http://www.anonymous.org.il/v-galileo.htm

פחים מוטמנים וחתולי הרחוב

אני רוצה לטפל בנושא חתולי רחוב בעיר. זה לא רק הפחים המוטמנים, למרות שהם החמירו את הבעיות. אין לי נתונים במספרים, אבל יש הרבה מאד דיווחים, עם ובלי שמות מאנשים שקשורים לנושא.

1)יש מספר רב של חתולים בעיר שהולכים ומתרבים כל הזמן.

2) לשירות הווטרינרי יש תקציב מסויים לעיקור וסירוס חתולי רחוב. הם אמורים לאסוף, לנתח ולהחזיר למקום. בפועל, זה קורה . ראיתי במו עיני ווטרינר שמגיע לכאן פעם בשבוע ומנתח כשניים עשר חתולים ביום.בעבר, ווטרינרים פרטיים בעיר גם עזרו, אך הפסיקו בטענה שהם מפסידים כסף. קצב העיקורים/סירוסים לא מספיק. לא קרוב למספיק. ולא מחוסר רצון של הרשויות, כנראה.

3)למרות האמור בסעיף 2, יש דיווחים רבים לגבי איסוף חתולים , כביכול לניתוחים כאשר החתולים האלו לא חוזרים יותר לשטח. לכן, מאכילים רבים חוששים לפנות לעירייה בבקשה לעיקור/סירוס חתולים בהם הם מטפלים, דבר הגורם לריבוי נוסף של החתולים.

4)אין לעירייה חתוליה כמו שיש לה כלבייה. לא בטוח גם שזה מהווה פתרון.

5)מאז הכנסת הפחים החדשים ברוב שכונות העיר, אני מקבלת דיווחים רבים על חתולים רעבים. בחלק מהמקרים זה גורם לחתולים להיות נועזים ותוקפנים. בחלק מהמקרים מדווחים על תחלואה ותמותה. יש אזורים בעיר שטוענים שיש ריבוי חולדות ועכברים בעקבות הפחתת כמות החתולים עקב הרעבה ומוות או נדידה לחיפוש מזון. השירות הווטרינרי מכחיש את כל הנ”ל.

6)מאכילי חתולי רחוב מתלוננים שכיום הם מוציאים סכומים גדולים יותר כדי להאכיל את החתולים בגלל הפחים הסגורים.

7)מאכילים רבים מתלוננים על הצקות והתנקלויות מצד שכנים ומצד השרות הווטרינרי.

8)אזרחים רבים מתלוננים על מטרדים שנגרמים בפינות האכלת חתולים(תלונות אלו לא נבדקו על ידי, בטח לפחות חלק מוצדקות).

9)העירייה עובדת על חוק האכלת חתולים ברישיון. למיטב הבנתי, זה אמור להיות “פריצת דרך” לכל הרשויות בארץ. לא יודעת כרגע איפה זה עומד. העמותה טרם גבשה דעתה אם אנחנו בעד או נגד חוק זה.

10)התקבלו דיווחים מאנשים שנאמר להם משהו בסגנון “אם תחתום שאתה אחראי לטפל בחתולים האלו…..” או “אם תסדיר רשיון לפינת האכלה ……” ומצד שני, התקבלה פנייה של אשה שמאד רוצה שהשירות הווטרינרי יתאמו איתה מקום האכלה ויתנו לה רישיון. לה נאמר שאין אפשרות כזאת בחוק כרגע. לא ברור מה באמת קורה, מה אומר החוק או התקנות, או אם אלו יוזמות פרטיות של עובדים שונים בשירות הווטרינרי.

11) העמותה שלנו (SOS חיות אשקלון) העלתה בפני השירות הווטרינרי מספר הצעות ובקשה לעזרה מול גורמי עירייה בנושא זה. ביניהן: תחנות “בנויות” למזון ומים בחסות חברה כלשהי שימקמו אותם בהנחיית השירות הווטרינרי. עזרה מהעירייה בסבסוד חלקי של מזון לחתולי הרחוב. הגברת קצב ניתוחי עיקור וסירוס.בדיקת הטענות של התושבים והמאכילים. בשלב זה, למרות שיתוף פעולה יעיל עם השירות הווטרינרי בנושאים אחרים, הכל נענה בשלילה.

12)העמותה פועלת כעת לארגן קבוצה גדולה של מאכילים ולנסות להשיג עבורם מזון דרך היצרנים במחיר עלות, כדי להקל על כיסם של המאכילים. ייתכן ונשלח בעתיד מתנדבים לעזור למאכילים.

זה מה שידוע לי כרגע בנושא. יש הרבה מה לעשות בתחום. הנושא כאוב ובעייתי בכל הארץ, לא רק כאן.

כלבים בכלבייה העירונית

הכלבייה העירונית היא מקום שלא באים אליו סתם לבקר. אנשים מגיעים לשם כדי למסור כלבים או לאמץ כלבים או לחפש את כלבם שאבד או נלכד. במקרה שלי, אני מגיעה, כחלק מתפקידי בעמותה – במטרה לנסות להציל כלבים.

בכל ביקור, קשה לי מחדש. עוד לפני הכניסה למתחם – שומעים המון כלבים נובחים ובוכים. מריחים ריח רע ומוזר, למרות שהמקום נקי – כנראה צירוף של הצרכים של הכלבים וריחות שהם מפרישים בגלל הפחד והלחץ. והתאים – תמיד מלאים. ואנשים – כל יום מוסרים כלבים.

אני רוצה מראש להדגיש, אני לא באה לסנגר פה על עובדי השירות הווטרינרית ובטח שלא על הווטרינר העירוני שלנו. אבל מאד קל ונוח לכעוס עליהם. הם אלו שמבצעים את העבודה שחורה . אבל מי שבאמת אשם, לדעתי, אלו האנשים שנוטשים כלבים ברחובות ומוסרים אותם בלב שלם לכלבייה העירונית . עושים את זה ללא נקיפות מצפון. בטוחים שפתרו את הבעיה בדרך הטובה ביותר.

ומה הבעיה?????תלוי. לפעמים נסיעה של חודשיים לחו”ל. לפעמים מעבר דירה. לידת תינוק. גיוס ילד לצבא.זוג חברים שנפרדו. גירושין. חוסר זמן. חוסר תקציב. כלב בעל אופי שזקוק לאילוף. גור שצריך חינוך כדי שלא יעשה “פיפי בכל הבית”. אנשים שלקחו כלב, לחודש או שנה או חמש או יותר, ופתאום לא נוח להם – מוצאים פתרון. הם לא היו חושבים למשל, לתחם אותו לחדר קטן בבית כי זה “צער בעלי-חיים” אבל אין שום בעיה מבחינתם שיהיה תחום בכלוב קטן בכלבייה. הם לא מוכנים להתפשר על איכות המזון שנותנים לו ולכן אין אפשרות לחיסכון – ולא משנה להם שבכלבייה האוכל מהסוג הזול ביותר. אין להם זמן לטפל בכלב ולתת לו מספיק תשומת לב. ונראה להם שבכלבייה בטח ידאגו לו לליטופים ופינוקים???

הכלבים רואים אדם נכנס לתוך הכלבייה – כולם נעמדים ליד הסורגים ומתחננים לליטוף, לשחרור, לאהבה, לחסד. ודווקא יש בין העובדים שדואגים לשחרר ולשחק וללטף. אבל קשה כאשר מדובר ב-25 כלבים ויש עוד מרכיבים לתפקיד . הכלבים מקבלים אוכל – אבל רובם רזים ומשלשים. מאלף הסביר לי שזו תגובה ל”סטרס” –עקה בגלל הניתוק מהבית, הפחד, הסגירה במקום זר וכו’.

וזה רק מה שרואים כאשר מגיעים לכלבייה. ויש גם את מה שלא רואים. מה שלא אוהבים לדבר עליו: המתות. לא המתות חסד, אילו לא כלבים חולים שסובלים ולא ניתן להצילם. אלו כלבים בריאים שזכו ליחס שהיו נותנים לרהיט ישן ולא ניתן להצילם. כי עוד ועוד כלבים מגיעים כל יום. וכאשר נגמר המקום בכלובים , אין מנוס. כדי למנוע צפיפות שגובלת בהתעללות, הווטרינר העירוני נאלץ להמית את הכלבים הוותיקים יותר. פשוט אין מקום לשים אותם.
ולא, אל תתקנו אותי שנהוג להגיד “הוא מרדים את הכלבים”. הוא לא מרדים אותם. הם לא הולכים לישון ומתעוררים. הם לא מורדמים לניתוח ומתעוררים כעבור כמה שעות. הוא ממית את הכלבים. הוא הורג את הכלבים.

ולא, אני לא מוכנה להגיד שהוא רוצח אותם. מי שאני מגדירה פה רוצח כלבים זה מי שנטש את הכלב בכלבייה. חתם במו ידיו שהוא לא רוצה אותו יותר. יצא שמח וטוב לי כי עכשיו הוא יכול לנסוע בראש שקט.

כן, נכון, הווטרינר העירוני הוא “הרשע”. ממית עשרות כלבים בחודש בלי למצמץ ובלי רחמים. אז נניח שיהיה חוק עזר עירוני שאוסר עליו להמית את הכלבים בכלבייה. מה הוא יעשה כאשר יהיו עשרה כלבים בכלוב שאמור להחזיק מקסימום שניים בתנאים סבירים?? נבוא אליו אז בטענות שהוא מחזיק כלבים בתנאים מחפירים שמהווים התעללות. והוא יסכים איתנו.

הגיע הזמן שהציבור ייקח אחריות. שאדם שרוצה לאמץ כלב, יחשוב טוב טוב אם הוא יכול. לכל חייו של הכלב. שאדם שכבר אימץ, לא יחזיר את הכלב אלא יבין שהוא בעצם בן משפחה. הגיע הזמן שאנשים שמוסרים כלבים לכלבייה או נוטשים אותם ברחוב או בכביש או במושב , יבינו שהם דנים את הכלב למוות כמעט וודאי אחרי תקופה של סבל, כאילו שהם עצמם הרגו אותו.הגיע הזמן שכל בעלים של כלב ידאג שכלבו מסורס וכלבתו מעוקרת – כי אין מספיק בתים לכל הגורים החמודים שנולדים, וגם הם נזרקים לרחוב או לכלבייה.

קל מדי לאנשים להתנער מאחריות ולהאשים את הווטרינר הרשותי. כל מי שמוסר כלבו לכלבייה העירונית, צריך להבין מה הוא גורם לכלבו. כל מי שנוטש כלב ברחוב, צריך להבין שהוא גורם למוות בייסורים ברחוב או למוות בזריקה בכלבייה.