הצגת רשומות עם תוויות סיפורי הצלה. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות סיפורי הצלה. הצג את כל הרשומות
יום שני, 26 באפריל 2010
הסיפור של בוני
כאשר פגשנו את בוני בכלבייה היא הייתה רזה מאוד, כולה עור ועצמות, בקושי הצליחה ללכת.
כמובן שביום האימוץ אף משפחה לא אימצה אותה, ולפי מצבה הבריאותי נראה היה שסופה קרוב. לקחנו אותה לאומנה אלינו הבייתה, חשבנו שאם ניתן לה כמויות גדולות של אוכל היא תשמין ותחלים. בוני אכלה המון, כמה ארוחות ביום, אך היא לא העלתה במשקל ואפילו רזתה עוד יותר. כעבור כמה ימים מצבה של בוני החמיר, היא לא הצליחה לעמוד על הרגליים, היינו צריכים להחזיק את חלק גופה האחורי על מנת שתוכל לעשות צרכים.
החלטנו לקחת אותה למרפאת מומחים שנקראת "חוות דעת" בבית ברל. ירדנו מהאוטו ובוני התחילה לצעוד לכיוון המרפאה, אבל לאחר מספר צעדים היא התמוטטה, לא יכלה לקום, הוטרינר שיצא לקראתנו נשא אותה על הידיים. כל צוות המרפאה התאהב בבוני ממבט ראשון, העניים היפות והטובות שלה התחננו לעזרה, והם עשו כל שביכולתם על מנת לגלות ממה היא סובלת. לאחר בדיקות מרובות גילו כי בוני לא מעכלת את המזון, חסר לה אינזים בלבלב שאחראי על עיכול המזון.
בוני בת 3, כלומר במשך 3 שנים הגוף שלה כילה את עצמו, מאחר והאוכל שאכלה לא הזין אותה, היא הגיעה למצב של תת תזונה. הוטרינר לא הבין איך היא הצליחה להשאר בחיים במצבה, בוני נאבקה בכל יום על חייה, היא רצתה לחיות. בוני נשארה לאישפוז במרפאה, הם הצליחו לייצב את מצבה, השילשולים הפסיקו והיא התחזקה. לאחר מספר ימים לקחנו אותה בחזרה אלינו הביתה, מצבה השתפר מאוד. היא מקבלת תוסף למזון אשר מכיל את האינזים החסר.
בוני היום, לאחר שלושה שבועות, מסוגלת לצאת לטיולים ארוכים, אפילו התחילה לרוץ, היא עלתה מעט במשקל, הדרך עוד ארוכה. היא כלבה טובת לב, העניים היפות שלה אומרות בכל בוקר תודה. אנחנו מחפשים משפחה מאמצת לבוני, משפחה מיוחדת שתדע להעניק לה את הטיפול הטוב ביותר על מנת שתמשיך להחלים ולהתחזק. בוני תחזיר המון אהבה ותודה בתמורה.
כל מי שיכול לתרום על מנת שנוכל לשלם את עלויות הטיפול בבוני מוזמן ליצור קשר עם עמותת s.o.s אשקלון.
יום שבת, 24 באוקטובר 2009
כלבי החודש
זוהי לולה סמויאדית מקסימה שננטשה בכלבייה ומחכה לבית טוב וחם עם הרבה אהבה.
.jpg)

.jpg)
שני הגורים המדהימים הללו היו חלק משגר של ארבעה גורים שלצערנו שניים מהם נפטרו מזיהום. שני אלה הצליחו להתגבר על המחלה ולהבריא לחלוטין בעזרת הטיפול המסור של אחת ממתנדבות העמותה. עכשיו הם רק מחכים לבית חם ואוהב.

בכלבייה גם מחכה לכם לילי פקינזית מקסימה שמחפשת משפחה אוהבת. אימוצה מותנה בעיקור.
יום שבת, 17 באוקטובר 2009
סוף טוב הכל טוב - כמה סיפורי הצלה שיחממו לכם את הלב!
את כתם פגשנו בכלבייה לפני כ - 5 חודשים. היא אומצה באחד מימי האימוץ של העמותה אך הוחזרה לאחר שבוע מכוון שמשפחה המאמצת לא הבינה לחלוטין מה זה אומר לאמץ כלב. כעבור חודשיים היא אומצה שוב אך חוסר המזל של כתם המשיך לרדוף אותה ומצאנו אותה שבוע לאחר מכן ליד משתלת חזקיה - היכן שמתקיימים ימי האימוץ של העמותה. ניסינו ליצור קשר עם בעלייה ללא הצלחה, עד אשר קיבלנו הודעת טקט בה נאמר שאין הם מעוניינים בכלבה ושנעזוב אותם בשקט. וכך חזרה כתם לכלבייה בפעם השלישית. אך הסיפור לא נגמר כאן. כתם אומצה שוב בפעם השלישית, עברה עיקור וכעת היא חולקת את ביתה עם חתול ועוד כלב ושמה הוא צ'לסי.

ניקי היא כלבה דלמטית בת 6 וחצי שננטשה מכוון שהחלה להשיר שיער על הספה. היא הובאה לכלבייה אך שם יללה יללות שבר ללא הפסקה עד אשר העמותה מצאה לה משפחת אומנה. העמותה והמשפחה האומנת נרתמו למצוא לה בית חדש ואכן תוך זמן קצר נמצאה לה משפחה מאמצת אשר עזרה לה להתגבר על חרדת הנטישה שלה.

בראש השנה מצאה אחת ממתנדבות העמותה שני גורי חתולים לבנים. לאחר שהיה ברור מעל לכל ספק כי האמא כבר לא בתמונה נלקחו הגורים לביתה של המתנדבת. לאחר שהיא ניקתה והאכילה אותם החלה בתהליך מציאת בית עבורם. ואכן תוך חודש מצאה לשני הגורים - שהתגלו כשתי גורות בית חם אצל שתי משפחות, שהן בעצמן חברות.
סוויטי בת 9 חודשייים כלבה יפייפיה אך מעט מפוחדת אומצה על ידי משפחה שנאלצה להחזיר אותה לאחר כחודש עקב נסיעה לחו"ל. אחרי 3 חודשים ארוכים בכלבייה לא משפחה אחת, אלא שתיים ביקשו לאמץ את סוויטי. עכשיו יש לה בית חם מיטה משלה וכמובן שהיא גם מחוסנת ומעוקרת.
ביום האימוץ האחרון, בחול המועד סוכות, מגיעים 4 גורים לידי העמותה רק כדי לגלות שכולם חולים. ללא היסוס נרתמה העמותה להצלת הגורים. אחת ממתנדבות העמותה הסכימה לקחת את הגורים לביתה ולטפל בכולם וכמובן שווטרינר העמותה, דר' רם פורר, העניק להם טיפול רפואי ראשוני. לצערנו שניים מהגורים נפטרו אך שני האחרים החלימו החלמה מלאה ומחכים עכשיו לבית חם.
על מנת שנוכל להעניק לעוד כלבים וחתולים בית חם אנו זקוקים למתנדבים (במיוחד מעל גיל 18), משפחות אומנה ותרומות כספיות. יש לציין כי כל חברי העמותה עובדים בהתנדבות וכי כל שקל הולך אך ורק לרווחת בעלי החיים.

ניקי היא כלבה דלמטית בת 6 וחצי שננטשה מכוון שהחלה להשיר שיער על הספה. היא הובאה לכלבייה אך שם יללה יללות שבר ללא הפסקה עד אשר העמותה מצאה לה משפחת אומנה. העמותה והמשפחה האומנת נרתמו למצוא לה בית חדש ואכן תוך זמן קצר נמצאה לה משפחה מאמצת אשר עזרה לה להתגבר על חרדת הנטישה שלה.

בראש השנה מצאה אחת ממתנדבות העמותה שני גורי חתולים לבנים. לאחר שהיה ברור מעל לכל ספק כי האמא כבר לא בתמונה נלקחו הגורים לביתה של המתנדבת. לאחר שהיא ניקתה והאכילה אותם החלה בתהליך מציאת בית עבורם. ואכן תוך חודש מצאה לשני הגורים - שהתגלו כשתי גורות בית חם אצל שתי משפחות, שהן בעצמן חברות.
סוויטי בת 9 חודשייים כלבה יפייפיה אך מעט מפוחדת אומצה על ידי משפחה שנאלצה להחזיר אותה לאחר כחודש עקב נסיעה לחו"ל. אחרי 3 חודשים ארוכים בכלבייה לא משפחה אחת, אלא שתיים ביקשו לאמץ את סוויטי. עכשיו יש לה בית חם מיטה משלה וכמובן שהיא גם מחוסנת ומעוקרת.
ביום האימוץ האחרון, בחול המועד סוכות, מגיעים 4 גורים לידי העמותה רק כדי לגלות שכולם חולים. ללא היסוס נרתמה העמותה להצלת הגורים. אחת ממתנדבות העמותה הסכימה לקחת את הגורים לביתה ולטפל בכולם וכמובן שווטרינר העמותה, דר' רם פורר, העניק להם טיפול רפואי ראשוני. לצערנו שניים מהגורים נפטרו אך שני האחרים החלימו החלמה מלאה ומחכים עכשיו לבית חם.
על מנת שנוכל להעניק לעוד כלבים וחתולים בית חם אנו זקוקים למתנדבים (במיוחד מעל גיל 18), משפחות אומנה ותרומות כספיות. יש לציין כי כל חברי העמותה עובדים בהתנדבות וכי כל שקל הולך אך ורק לרווחת בעלי החיים.
תוויות:
חדשות,
חתולים,
יום אימוץ,
כלבים,
מחפשים בית,
סיפורי הצלה,
סיפורים
יום שבת, 26 בספטמבר 2009
אחים לצרה מקווים לשנה טובה
הכל התחיל בראש השנה כאשר אחת ממתנדבות העמותה שמעה יללות חתולים מחצר השכנים. מכוון שלא יכלה להתעלם מהיללות היא ניגשה לחפש את מקורם ומצאה שני גורי חתולים לבנים כשלג ותכולי עיניים, תופעה נדירה בקרב חתולי רחוב.
מכוון שלא הייתה בטוחה אם הם ננטשו או שמא האימא רק עושה סיבוב, החליטה לחכות ולעקוב אחרי מצבם ביום שלמחרת.
לצערנו גם למחרת נשמעו יללות אשר העידו על כך שהגורים מחפשים את האימא. לכן היא אספה אותם לביתה והחלה לטפל בהם בהרבה אהבה, מטרנה ומגבונים לחים - בדיוק כמו עם כל זוג תאומים.
עכשיו כל מה שנותר הוא למצוא להם בית חם כדי ששנה חדשה תהיה באמת שנה טובה.
יום ראשון, 2 באוגוסט 2009
סומסום - הכלב הראשון שבחר לבקש עזרה מעמותת SOS חיות אשקלון
רוב הכלבים שעמותת SOS חיות אשקלון עוזרת להם מגיעים אלינו מהכלביה העירונית או דרך אנשים פרטיים שמצאו כלב משוטט. סומסום הוא הכלב הראשון שהגיע לבד ליום האימוץ של העמותה.

באחד מימי האימוץ של חודש יוני, בשעה שחברי ומתנדבי SOS חיות הלכו לכיוון הכלביה העירונית על מנת להוציא משם את המועמדים ליום אימוץ, זיהו כמה מחברי העמותה גור קטן מכוסה כולו בשמן ובוץ עוקב אחריהם מרחוק. מיד ניסו כמה מהם לתפוס אותו על מנת לעזור לו, אבל הגור העדיף לשמור מרחק ולא נתן לאף אחד להתקרב אליו. מכוון שלא היו מצוידים בשום אמצעי לתפיסת כלבים החליטו חברי העמותה להניח לגור בתקווה לתפוס אותו בשלב מאוחר יותר.
אך סומסום התברר ככלב חכם ביותר. כאשר ראה מספר מתנדבים מחזיקים כלבים בדרכם מהכלביה ליום האימוץ, הבין שמה שעיניו רואות יכול לעבוד לטובתו, והחליט להצטרף אליהם. כאשר הגיע ליום האימוץ הייתה בטוחה אחת מחברי העמותה כי סומסום הינו כלב כלביה שהשתחרר מהרצועה ולכן בלי לחשוב פעמיים, וללא שום התנגדות מצידו, תפסה אותו , הניחה אותו באיזור המיועד לגורים ודאגה לו למזון ומים. אין ספק שהיא הופתעה לשמוע שרק חצי שעה מוקדם יותר סומסום לא נתן לאף אחד להתקרב אליו.
חכם כבר אמרנו?
מאז החיים של סומסום השתנו. הוא נלקח לאחד מבתי האומנה של העמותה, עבר טיפול כנגד הטפילים הרבים שכיסו את גופו, נוקה מהשמן והבוץ והפך לכלב מקסים וידידותי.
עכשיו סומסום רק מחפש משפחה שתאהב אותו ותספק לסיפור שלו סוף טוב.
יום ראשון, 26 ביולי 2009
מה יהיה בסופו של ההיפוכונדר הקטן?
את תחילת הסיפור אנחנו לא יודעים, את הסוף אתם תקבעו, אבל את האמצע אנחנו יודעים. בבוקר יום חמישי, הגיע פציינט חדש למחלקת הילדים בבית החולים ברזילי באשקלון. הפציינט לא עבר בחדר המיון וגם לא נרשם בקבלה, הוא פשוט הגיח לו מאי שם וחיפש קצת יחס מצוות האחיות המסור.
ב-8:00 בבוקר קיבלה מנכ"לית עמותת SOS חיות אשקלון טלפון שדיווח לה על הכלבלב הנטוש. אחות רחמניה מצאה אותו סמוך למחלקה, ולא יכלה לעבור על כך לסדר היום. המנכ"לית נענתה לקריאה וכשהיא הגיעה למקום היא פגשה את דמבו, כלבלב קטן כבן חודשיים, עמוס לעייפה בקוצים ומותש.
דמבו הוא רק אחד מאלפי כלבים שמגיחים לעולם מדי שנה, רק כי הילד רוצה לראות המלטה או כי הוא לא מפסיק להגיד "אני רוצה גור". אבל בפועל כמו רבים מחבריו לגורל, הוא ננטש ונזרק לרחוב או לכלבייה העירונית. 9 מתוך 10 גורים כאלו ימצאו את מותם, בדרך כלל בדרכים אכזריות – כגון רעב.
המקרה של דמבו יכול להיות אחר, הוא נבדק על ידי וטרינר, עבר תספורת קלה וטיפול הוצאת קוצים מפרוותו המדובללת, והצלחנו למצוא לו משפחת אומנה זמנית.
אבל האם יהיה לו סוף אחר, זה כבר תלוי בכם. זה הזמן לעשות מעשה, להרים טלפון ולהכניס חבר חדש לחיים.
עמותת SOS חיות אשקלון פועלת כשנתיים לרווחת בעלי חיי באזור הדרום. צלצלו עכשיו, 050-8254227 , או היכנסו לאתר שלנו, http://www.sosashkelon.com/
ב-8:00 בבוקר קיבלה מנכ"לית עמותת SOS חיות אשקלון טלפון שדיווח לה על הכלבלב הנטוש. אחות רחמניה מצאה אותו סמוך למחלקה, ולא יכלה לעבור על כך לסדר היום. המנכ"לית נענתה לקריאה וכשהיא הגיעה למקום היא פגשה את דמבו, כלבלב קטן כבן חודשיים, עמוס לעייפה בקוצים ומותש.
דמבו הוא רק אחד מאלפי כלבים שמגיחים לעולם מדי שנה, רק כי הילד רוצה לראות המלטה או כי הוא לא מפסיק להגיד "אני רוצה גור". אבל בפועל כמו רבים מחבריו לגורל, הוא ננטש ונזרק לרחוב או לכלבייה העירונית. 9 מתוך 10 גורים כאלו ימצאו את מותם, בדרך כלל בדרכים אכזריות – כגון רעב.
המקרה של דמבו יכול להיות אחר, הוא נבדק על ידי וטרינר, עבר תספורת קלה וטיפול הוצאת קוצים מפרוותו המדובללת, והצלחנו למצוא לו משפחת אומנה זמנית.
אבל האם יהיה לו סוף אחר, זה כבר תלוי בכם. זה הזמן לעשות מעשה, להרים טלפון ולהכניס חבר חדש לחיים.
עמותת SOS חיות אשקלון פועלת כשנתיים לרווחת בעלי חיי באזור הדרום. צלצלו עכשיו, 050-8254227 , או היכנסו לאתר שלנו, http://www.sosashkelon.com/
יום ראשון, 21 בדצמבר 2008
הפתעות במשתלה
ביום שלישי בשבוע האחרון התגלה גור נטוש במשתלה באשקלון. כל הנסיונות לחלצו עלו בתוהו על רקע חששנות הגור והתחבאותו בג'ונגל המשתלה.
אך חברי העמותה לא מתייאשים בקלות. כח חיל הכולל מנכ"לית ויו"ר עשה דרכו בשבת בצהרים אל המשתלה למבצע חילוץ.
לצערינו הגור לא הבין כי יש לשתף פעולה והתחבא לו בסבך הג'ונגל כשהוא מקשקש בזנבו אך ממרחק בטוח.
מנכ"לית העמותה - תוך חירוף נפש ובגדים נכנסה לסבך הקוצים (ואספה מספר מזכרות בשיער ובבגדים) ושכנעה את הגור לצאת לזרועות היו"ר של העמותה.
הגור, שהתגלה כגורה, מצא/ה את עצמו בזרועות היו"ר מוקפת באהבה ונרדמה לאחר כבוד.
הגורה תגיע ליום האימוץ הקרוב על מנת שנמצא לה בית בו תוכל להוות כח שמירה ולהתחבא בג'ונגל של בגדים וכריות.
אך חברי העמותה לא מתייאשים בקלות. כח חיל הכולל מנכ"לית ויו"ר עשה דרכו בשבת בצהרים אל המשתלה למבצע חילוץ.
לצערינו הגור לא הבין כי יש לשתף פעולה והתחבא לו בסבך הג'ונגל כשהוא מקשקש בזנבו אך ממרחק בטוח.
מנכ"לית העמותה - תוך חירוף נפש ובגדים נכנסה לסבך הקוצים (ואספה מספר מזכרות בשיער ובבגדים) ושכנעה את הגור לצאת לזרועות היו"ר של העמותה.
הגור, שהתגלה כגורה, מצא/ה את עצמו בזרועות היו"ר מוקפת באהבה ונרדמה לאחר כבוד.
הגורה תגיע ליום האימוץ הקרוב על מנת שנמצא לה בית בו תוכל להוות כח שמירה ולהתחבא בג'ונגל של בגדים וכריות.
יום שני, 15 בדצמבר 2008
תודה רבה על כל העזרה

ביום האימוץ האחרון בלטו במיוחד כלבה שהמליטה ושני גורים, כנראה שלה.
שני הגורים אומצו (אחד הוחזר ומחפש בית), אבל נאלצנו להחזיר את הכלבה לכלבייה העירונית.
מתנדבת שנקשרה לכלבה הפיצה פרטים עליה בפורומים ובמיילים, אנשים טובים נוספים עזרו, ומהר מאוד הטלפון של העמותה הוצף בשיחות של הצעות לעזרה, תרומות, ונסיון למצוא לכלבה בית.
בסופו של דבר אומצה הכלבה בידי זוג מאזור המרכז, ודווח לנו שהיא מתרגלת לביתה החדש.
תודה רבה לכולם!
יום רביעי, 20 באוגוסט 2008
יום ראשון, 8 ביוני 2008
עוזרים לכלבים גם מחוץ לימי אימוץ
ערב אחד, בסביבות השעה 6 בערב, הקישו אצלי בדלת קבוצת ילדים. הם מצאו גורה חמודה ושמנמנה שמשוטטת מספר ימים בשכונה. היא היתה רעבה, צמאה, מלוכלכת ומלאה בקרציות ופרעושים. בזמן שהתחלתי לחפש עבורה משפחה אומנת, נתנו לה אוכל ומים . במשך כשעתיים (לא מגזימה!) התקשרתי לכל מי שאני מכירה וביקשתי מהם לעזור. לקראת השעה 8 בערב, התקשרה אלי בחזרה אחת המתנדבות - מישהו שהיא מכירה מוכן לקלוט את הכלבה בתנאי שהיא תגיע נקייה. הוא יוכל להחזיק אותה עד יום האימוץ. ביליתי עוד שעתיים (עד השעה 10 בלילה) בהוצאת קרציות (לפחות 70 קרציות עד שהפסקתי לספור - וכולן גדולות ושמנות), אמבטיה וייבוש וסירוק ופרעוש. ואז מקסין המתנדבת שלנו הסיעה אותי עם הכלבה ואוכל וקערות וקרטון מרופד(מיטה, כאילו) למשפחה. כעבור כמה ימים הם הודיעו שהיא לא תגיע ליום האימוץ - הם מאמצים אותה.
היום דברתי איתם - זה חודשיים וחצי אחרי : הכלבה גדלה. היא שובבה. הם אוהבים אותה. היא אוהבת ילדים. אוהבת להשתולל. עכשו הם לוקחים אותה לאילוף כדי שתהיה קצת יותר רגועה וממושמעת(כי קשה להשתלט קצת בגלל הגודל הנוכחי שלה).
ולמה הסיפור הזה באתר שלנו?? כי יש מתנדבים רבים שמגיעים לכל ימי האימוץ ורואים כמה כלבים לא מוצאים בתים. רואים כמה כלבים חוזרים לכלבייה ולמשפחות אומנה. וזה מעציב. אבל את הסיפור הזה, ועוד כמה, כמעט שאף אחד מהמנתדבים לא שמע - כי הכלבה הזאת כלל לא הגיעה ליום אימוץ. כל אלה שלא מצאו משפחה אומנת בטח חשבו להם:"מסכנה, עוד כלבה שתגיע לכלבייה. מי יודע מה יהיה איתה." אז אני מספרת לכם - שהכלבה הזאת מצאה בית טוב ואם לא היינו עוזרים לה, באמת, מי יודע מה היה קורה איתה.
אהה ושכחתי. קוראים לה "פלוסי".
היום דברתי איתם - זה חודשיים וחצי אחרי : הכלבה גדלה. היא שובבה. הם אוהבים אותה. היא אוהבת ילדים. אוהבת להשתולל. עכשו הם לוקחים אותה לאילוף כדי שתהיה קצת יותר רגועה וממושמעת(כי קשה להשתלט קצת בגלל הגודל הנוכחי שלה).
ולמה הסיפור הזה באתר שלנו?? כי יש מתנדבים רבים שמגיעים לכל ימי האימוץ ורואים כמה כלבים לא מוצאים בתים. רואים כמה כלבים חוזרים לכלבייה ולמשפחות אומנה. וזה מעציב. אבל את הסיפור הזה, ועוד כמה, כמעט שאף אחד מהמנתדבים לא שמע - כי הכלבה הזאת כלל לא הגיעה ליום אימוץ. כל אלה שלא מצאו משפחה אומנת בטח חשבו להם:"מסכנה, עוד כלבה שתגיע לכלבייה. מי יודע מה יהיה איתה." אז אני מספרת לכם - שהכלבה הזאת מצאה בית טוב ואם לא היינו עוזרים לה, באמת, מי יודע מה היה קורה איתה.
אהה ושכחתי. קוראים לה "פלוסי".
יום ראשון, 1 ביוני 2008
כלב שהוצל מבסיס צבאי
קבוצת חיילים פנו לעמותת SOS חיות אשקלון כדי לעזור לכלב משוטט בבסיס שנפגע בעינו. הרבה אנשים טובים שיתפו פעולה כדי לעזור לכלב ולהעניק לו חיים טובים יותר.
ביום שלישי 26.5.08, בשעות אחה"צ המאוחרות, התקבלה פנייה מקבוצת חיילות שמשרתו בבסיס מזי. הן דיווחו שיש בבסיס הרבה כלבים משוטטים, וידוע שבקרוב(אין תאריך מדוייק) , כנראה שיפנו את כל הכלבים לכלבייה של אחת הרשויות המקומיות. הן דיווחו שבינתיים, אחד הכלבים, כלב לבן ויפה וצעיר(פחות מגיל שנה אבל לא גור קטן) סובל בימים האחרונים מבעיה באחת מעיניו "שהתנפחה לו מאד." הווטרינר של העמותה, ד"ר רם פורר מאשקלון, הסכים לקבל את הכלב. הובהר לחיילות, שכיוון שבימים אלו העמותה במצוקה כלכלבית בשל ריבוי הגורים והנטישות, תהיה דרישה שהם ישלמו חלק מעלות הטיפול, כנראה משהו בין מאה למאתיים שקל.
אכן, ביום רביעי בבוקר , קבוצת חיילים הביאו את הכלב לווטרינר. הסתבר שהכלב זקוק לניתוח דחוף לעקירת העין, שכנראה קבלה מכה בנסיבות לא ידועות. היה צורך גם לבצע בדיקות דם ,כיוון שהכלב היה מלא בקרציות ואם סבל מקדחת הקרצית - ניתוח היה מסכן את חייו בשל אי-קרישת דם. הווטרינר הסביר לחיילים שהבדיקות והניתוח יקרים והעלות יותר. הם השאירו את הכלב והבטיחו לחזור עם עוד כסף.
בינתיים, בוצע בדיקת דם והכלב נמצא במצב שמאפשר ניתוח. ד"ר פורר ביטל ניתוח מתוכנן ללקוח מן המנין ובצע ניתוח חירום בכלב. בינתיים, מוקדנית העמותה, בעזרת מתנדבים, איתרה משפחה בבת--חפר שהסכימה לקלוט את הכלב ולשמש לו כמשפחה אומנת בזמן החלמתו ועד שימצא לו בית. הודעות באי-מייל ובפורומים באינטרנט גייסו מתנדבת שיכלה להסיעה את מנס ציונה לבת-חפר ביום חמישי בערב. הצלחנו לאתר משפחה פה באשקלון שהסכימה לשכן את הכלב בחצר(מגודרת עם מלונה גדולה) כאשר המתנדבת של העמותה תבוא לטפל בו. מתנדבת אחרת הסיעה את הכלב , עם קערות ואוכל ואנטיביוטיקה ורצועות וקולר והוראות טיפול למקום ליום אחד. לפי הדיווח, הכלב ישן הרבה, אכל הרבה והשתולל כאשר אנשים היו ליד. למרות שהכלב לא מאולף ולא מחונך, הוא מבין את הפקודות "בוא" ו- "לשבת".
בינתיים, התקבלה עוד שיחת טלפון מהחיילים בבסיס מזי. הם רצו לדעת מה שלום הכלב. מאד שמחו והתרגשו לשמוע שהוא עבר כבר את הניתוח ושהוא בדרך למקום מבטחים. הם אמרו שעשו מגבית נוספת ויביאו למרפאה את תוספ הכסף בתחילת השבוע. הם גם הסכימו, שבמידה ואספו יותר מהנדרש - הכסף הזה יישמר אצלנו לטובת טיפול בבעל-חיים מסכן אחר. כל-כך מרגש לדעת שקבוצת חיילים דאגה כל-כך לכלב הזה.
הבעיה שנותרה לגבי הכלב, שבינתיים קראנו לו "מזי" על שם הבסיס - היתה הסעה מאשקלון לנס ציונה ביום חמישי לקראת השעה שמונה. מספר אנשים טובים תרמו כסף עבור הסעתו במונית. נהג המונית, חיים שמואל, הסכים להסיע את הכלב ללא ליווי שלנו כדי לחסוך לנו בעלויות ובזמן מתנדבים. במקום זה הוא גייס את ילדיו לעזור. ברגע שהכלב נכנס למונית, הוא זכה לליטופים מצדם.
דיווח עדכני על מזי : הוא נמצא בבית המשפחה האומנת בבת-חפר. הוא מחלים. הוא נח הרבה ואוכל הרבה(הוא מאד רזה). הוא יצטרך להגיע בעוד שבוע לווטרינר להוצאת התפרים . בינתיים הוא מתאושש יפה .
אחת החיילות אמרה לנו : לכלב הזה היה מזל. בגלל שהוא נפגע בעין ונזקק לטיפול חירום - חייו ניצלו. חבל שאי-אפשר להציל את כל הכלבים בבסיס שלנו. כולם טובים.
אם יש מישהו שמעוניין לאמץ את הכלב מזי ניתן לפנות לעמותת SOS חיות אשקלון בטלפון: 0508254227 ונעזור לכם ליצור קשר עם המשפחה.
ג'ולי מצאה בית חם
בימי האימוץ שהתקיימו בחודשים מרץ ואפריל , הגיעה מהכלבייה העירונית כלבת בוקסר מבוגרת. היא נראית גזעית. אזניה מעוצבות ועומדות. זנבה קצוץ(נחשב ליפה בעיני אנשים מסויימים). מאולפת אילוף בסיסי ומגיבה לפקודת. כלבה יפהפיה וטובת מזג. נמסרה לכלבייה העירונית על-ידי הבעלים שלה, כנראה בגלל גילה המופלג. הערכת גיל של הווטרינר שלנו ד"ר רם פורר , היתה בין 6-10 שנים עם נטייה לחשוב שהגבוה זה הנכון. היא לא אומצה והיה ברור לנו שהיא בתור להיות מורדמת בגלל גילה ושהיא "לא אטרקטיבית בגלל גילה." לכל מי שנכח ביום האימוץ באפריל כאב
מאד להחזיר את הכלבה לכלבייה ולמוות כמעט וודאי.
פרסמנו הודעות בפורומים עם תמונות והעובדות. התקשרה בחורה מהרצליה שהודיע כך:
" אני רוצה לאמץ אותה. לא יכול להיות שירדימו אותה רק בגלל שהיא זקנה. אבל יש שתי בעיות. אני נוסעת הערב וחוזרת רק בעוד שבוע. ויש לי שתי חתולות בבית. איך היא תגיב אליהן?" הבטחנו לגברת הנחמדה שאורן, המאלף שלנו יגיע לעזור בהכרות ויקבע מה ההשמך. וכמובן שנדאג שישמרו את הכלבה בחיים .
כבר באותו יום הבחורה קבעה עם אורן תאריך שיגיע אליה עם הכלבה. הוצאנו מיד את הכלבה מהכלבייה לפנסיון(לא גבו כסף, רצו לעזור להציל אותה). כעבור שבוע, מצאנו לכלבה הסעה להרצליה. כבר באותו יום הכלבה הגיעה לווטרינר. הבחורה קבלה הנחיות מאורן. אחר-כך הזמינה על חשבונה מאלף מהאזור שלה שיעזור. היא כל הזמן מעדכנת בפורום כלבים בתפוז. מוסיפה תמונות.
מסתבר שה"כלבה הזקנה" כנראה יותר קרובה לשש שנים ולא לעשר. היא משחקת, מתרוצצת, משתוללת. וכן, מסתדרת עם החתולות. תראו את התמונות. קשה להאמין שזו אותה כלבה מסכנה שנצלה מהרדמה בכלבייה. תראו מה קצת חום ואהבה ובטחון עשו לה!!!
מאד להחזיר את הכלבה לכלבייה ולמוות כמעט וודאי.פרסמנו הודעות בפורומים עם תמונות והעובדות. התקשרה בחורה מהרצליה שהודיע כך:
" אני רוצה לאמץ אותה. לא יכול להיות שירדימו אותה רק בגלל שהיא זקנה. אבל יש שתי בעיות. אני נוסעת הערב וחוזרת רק בעוד שבוע. ויש לי שתי חתולות בבית. איך היא תגיב אליהן?" הבטחנו לגברת הנחמדה שאורן, המאלף שלנו יגיע לעזור בהכרות ויקבע מה ההשמך. וכמובן שנדאג שישמרו את הכלבה בחיים .
כבר באותו יום הבחורה קבעה עם אורן תאריך שיגיע אליה עם הכלבה. הוצאנו מיד את הכלבה מהכלבייה לפנסיון(לא גבו כסף, רצו לעזור להציל אותה). כעבור שבוע, מצאנו לכלבה הסעה להרצליה. כבר באותו יום הכלבה הגיעה לווטרינר. הבחורה קבלה הנחיות מאורן. אחר-כך הזמינה על חשבונה מאלף מהאזור שלה שיעזור. היא כל הזמן מעדכנת בפורום כלבים בתפוז. מוסיפה תמונות.
מסתבר שה"כלבה הזקנה" כנראה יותר קרובה לשש שנים ולא לעשר. היא משחקת, מתרוצצת, משתוללת. וכן, מסתדרת עם החתולות. תראו את התמונות. קשה להאמין שזו אותה כלבה מסכנה שנצלה מהרדמה בכלבייה. תראו מה קצת חום ואהבה ובטחון עשו לה!!!
יום שישי, 22 בפברואר 2008
סיפורי הצלה: פיצי
הכלבה פיצי נמצאה משוטטת בגשם זלעפות, צולעת ורועדת מקור. ליאת גבעתי, מתנדבת של עמותת sos אשקלון לקחה אותה הביתה, ושם גילתה שיש לה המון גידולים בבטן ושבר ברגל. היא ובעליה החליטו להשאירה אצלם, ולקחו אותה לטיפול רפואי.

העמותה סייעה לממן את הניתוח להסרת הגידולים, וגם מצב הרגל השתפר. פיצי אמנם צולעת אבל רצה בשמחה. ליאת אומרת שמאז שפיצי בבית, יש אור בבית.
"כיף לפנק אותה ולטייל איתה כי היא מלאת מרץ. זה משהו שמשותף לשנינו - לי ולבעלי איתמר - חוץ מלהתעסק עם עצמנו. יש המון שמחת חיים מאז שהיא כאן", אמרה ליאת. היא מאד מפונקת וצריכה המון תשומת לב. היא גם אוהבת לתקוף את התוכית שלנו בערמומיות: אם התוכית על הכתף של מישהו, היא עושה עצמה ישנה ופתאום רצה לנסות לתפוס את התוכית".
"כיף לפנק אותה ולטייל איתה כי היא מלאת מרץ. זה משהו שמשותף לשנינו - לי ולבעלי איתמר - חוץ מלהתעסק עם עצמנו. יש המון שמחת חיים מאז שהיא כאן", אמרה ליאת. היא מאד מפונקת וצריכה המון תשומת לב. היא גם אוהבת לתקוף את התוכית שלנו בערמומיות: אם התוכית על הכתף של מישהו, היא עושה עצמה ישנה ופתאום רצה לנסות לתפוס את התוכית".
נלקח מתוך Ynet
יום שלישי, 19 בפברואר 2008
צ'ופי מצא בית
צ'ופי נמצא בכביש ראשי. משפחה אומנת.
יום אימוץ. משפחה שלא מבינה בכלבים, לקחו אותו למאלף שאמר שהוא מסוכן.
ניצל ברגע האחרון מהגעה לכלבייה העירונית עם דיווח של "כלב מסוכן" והרדמה בטוחה.
אורן מנור(מאלף כלבים"שלנו") ויוני ביידר השותף שלו הצילו אותו. לקחו אותו לאילוף בתנאי פנסיון לשלושה שבועות.
לא מצא בית ביום אימוץ הבא.
שבוע אצל הווטרינר במרפאה.עשה שם בעיות: רדף אחרי חתולים וניסה לתקוף כלבים קטנים וכלבים זכרים.
לא היה שום בית אומן שיכל לקלוט אותו. נשלח לכלבייה העירונית והמשכנו לחפש לו בית.
בשבוע שעבר מישהו התקשר שהם מעוניינים. דברו עם אורן. גם הם וגם אורן חשבו שהם מתאימים.
הוצאנו את צ'ופי מהכלבייה, תיאמנו ביקור הכרות עם הכלבה שלהם אצל יוני.
זה קרה ביום שישי. צ'ופי נבח על הכלבה. ניסינו להשתיק אותו. אבל הכלבה שלהם תקפה אותו!!
כל פעם שיוני ניסה לשחרר את שניהם - היא תקפה. מה זה יאוש.
אבל הם התאהבו בו. התייעצו עם יוני. השאירו את שני הכלבים אצלו בפנסיון לחיברות.
הכלבה שלהם בתשלום וצ'ופי (שוב) בהתנדבות. סיכמנו שנותנים לזה שבוע ונהיה בקשר.
התאפקתי היום לא להתקשר כדי לא להציק.
בשעה 9 בערב, טלפון של העמותה צלצל. מי זה יכול להיות?? מקרה חירום?? לא. האשה הנחמדה התקשרה "רק לידע אותך שצ'ופי אצלנו. הוא פה על השטיח."
הכלבים כבר מסתדרים(בערך) והם מאושרים. היא כבר שילמה סל אימוץ דרך הטלפון. הודיעה לי חגיגית : זה הבית האחרון של צ'ופי - מפה הוא לא יצא.
ושוב - המון תודה לאורן וליוני שממש, אבל ממש, הצילו את הכלב הנפלא הזה ממוות בטוח.
יום חמישי, 17 בינואר 2008
טופי השיצו
באחד הימים, התקבלה שיחה ממש עצובה במוקד העמותה. גברת מבוגרת בשם אסתר התקשרה. היא סיפרה שהיא בת שמונים וחולה. יש לה כלב שיצו בן ארבע. לאחרונה היא עברה ניתוח וקשה לה לטפל בו, אבל שכן נחמד עזר לה לטפל בו. אבל השכן עבר דירה ועכשו אין מי שיעזור לה איתו. לכלב קוראים “טופי” הוא חמוד ומתוק כמו כל כלבי השיצו. אבל אין לה אפשרות לטפל בו כמו שצריך והילדים של הגברת אסתר נתנו לה אולטימאטום: עד סוף השבוע למצוא לטופי בית, או שהוא הולך לכלבייה העירונית. הגברת אסתר הייתה ממש עצובה. היא התקשרה למוקד בבכי והתחננה שנמצא לטופי בית. הגברת אסתר בכתה ואמרה :”אני לא רוצה לשים אותו בכלבייה. אני לא רוצה שיהיה עצוב. אני לא רוצה שיסבול. אני לא רוצה שהוא ימות. אני אוהבת אותו.”
מיד נעשו מספר טלפונים לאנשים שהביעו בעבר עניין בכלבים קטנים. בחורה נחמדה הייתה ראשונה להגיד שאכן היא רוצה את טופי. סוכם איתה ועם גברת אסתר שלמחרת טופי יגיע לאשקלון לביתה של אחת המתנדבות ושם יימסר למאמצת. המאמצת התאהבה בטופי במבט ראשון. לקחה אותו לשמפו ותספורת ופן. מפנקת אותו כל הזמן. היא מדווחת שטופי מאד קשור אליה וקצת חרד כאשר היא יוצאת מטווח הראייה שלו. אבל הם מאושרים ביחד. וגברת אסתר רגועה, שטופי האהוב שלה מצא בית חם ואוהב ולא סבל אבל רגע בכלבייה.
מיד נעשו מספר טלפונים לאנשים שהביעו בעבר עניין בכלבים קטנים. בחורה נחמדה הייתה ראשונה להגיד שאכן היא רוצה את טופי. סוכם איתה ועם גברת אסתר שלמחרת טופי יגיע לאשקלון לביתה של אחת המתנדבות ושם יימסר למאמצת. המאמצת התאהבה בטופי במבט ראשון. לקחה אותו לשמפו ותספורת ופן. מפנקת אותו כל הזמן. היא מדווחת שטופי מאד קשור אליה וקצת חרד כאשר היא יוצאת מטווח הראייה שלו. אבל הם מאושרים ביחד. וגברת אסתר רגועה, שטופי האהוב שלה מצא בית חם ואוהב ולא סבל אבל רגע בכלבייה.
יום שבת, 17 בנובמבר 2007
גיזמו
אזרח נחמד בשם (לא זוכרת, נדמה לי אבי) עובד ביישוב ניצן. הוא ראה כלב יפה משוטט ברחובות. ראה אותו כל ערב כאשר הגיע לעבודה. תחילה חשב שזה כלב של מישהו שיצא לטיול לילה לבד. אבל כעבור מספר ימים אבי שם לב שהכלב לבד. שהוא רעב. וצולע. לא סתם צולע. דורך רק על שלוש רגליים. הוא התקרב לכלב והתחיל להאכיל אותו מעט כל ערב. התקשר אלינו. טל, מתנדבת שלנו יצאה לניצן ואספה את הכלב. הוא הגיע לבדיקה אצל הווטרניר. ומשם למפשחה אומנת. תחילה היה לגיזמו חום. לא היה ברור אם יזדקק לניתוח או אם הפציעה תשתפר לבד. היום ידוע שהוא חייב לעבור ניתוח, אחרת ילך תמיד רק על שלוש רגליים ולא יוכל ללכת הרבה ולא יוכל ללכת ללא כאבים.המשפחה האומנת היתה מאד הססנית. הם חדשים בענייני כלבים. לא ממש רצו או חיפשו כלב. אבל ריחמו על גיזמו כאשר שמעו את הסיפור שלו. הסכימו לקחת אותו “רק לשבוע” , כדי לאפשר לנו לחפש משפחה אחרת. שאלו אלף שאלות. בקשו הבטחה שאם לא יסתדרו עם גיזמו , ניקח אותו. אמרו שיהיה קשור על כבל ארוך אבל בחוץ, בחצר. לא היתה משפחה אחרת פנוייה, אז הסכמנו להכל. בינתיים - המשפחה התאהבה בגיזמו. החליטו לאמץ אותו. הכניסו אותו הביתה (למרות שהבית קטן). עכשו מנסים לגייס כסף לניתוח של גיזמו. יש להם סבלנו לחכות להחלמתו הארוכה מהניתוח. הם רק רוצים שהוא יוכל ללכת בלי כאב ולשמוח ולהינות מהחיים איתם כמו שמגיע לו. הם כבר החליטו שלא יוותרו עליו לעולם.
הרועה הגרמנית של אורנה
אורנה המתנדבת שלנו הגיעה ליום האימוץ כדי לצלם את הכלבים. תוך כדי שהיא מצלמת את הכלבים שמגיעים מהכלבייה העירונית , אורנה התחילה לצעוק :”זאת הכלבה שלי!זאת הכלבה שלי!”.
לאורנה היתה גורת רועה גרמני שהגיעה אליה בגיל חודשיים. כעבור חודש בערך, הכלבה נגנבה. אורנה חיפשה אותה בכל העיר. אצל הווטרינרים הפרטיים, בכלבייה העירונית. התלוננה במשטרה. חזרה שוב ושוב לבודק אצל הווטרינרים והכלבייה. מאז עברה חצי שנה. אורנה אימצה כלבה אחרת מהכלבייה. והנה - הכלבה שלה, דיאנה, הופיעה ליום האימוץ.ממש “איחוד משפחות”!
לאורנה היתה גורת רועה גרמני שהגיעה אליה בגיל חודשיים. כעבור חודש בערך, הכלבה נגנבה. אורנה חיפשה אותה בכל העיר. אצל הווטרינרים הפרטיים, בכלבייה העירונית. התלוננה במשטרה. חזרה שוב ושוב לבודק אצל הווטרינרים והכלבייה. מאז עברה חצי שנה. אורנה אימצה כלבה אחרת מהכלבייה. והנה - הכלבה שלה, דיאנה, הופיעה ליום האימוץ.ממש “איחוד משפחות”!
החתולים של יולי
יולי היא מתנדבת בעמותה. עוזרת בימי אימוץ ובהכנות ברצון ובמרץ.
ערב אחד התקשרה למוקד: היא בדרך הביתה ברכב.
ראתה שני ילדים בגיל הגן מתעללים בשני גורי חתולים בני כחודש וחצי. מעיפים אותם באוויר. מסובבים אותם עם הזנב. תיאורים מזוועיים ומקוממים!!
יולי לא חשבה פעמיים. יצאה מהרכב, צעקה על הילדים וגירשה אותם ולקחה מהם את הגורים.
אלא אז היתה בעיה - מה לעשות איתם?? בן משפחה של יולי אלרגי מאד לחתולים. חתולים בבית עבורו שווה הקפצה למיון, אולי אפילו באמבולנס. ללא הגזמה.
מצאנו אחת המתנדבות שלנו, שגרה קרוב. למרות שיש לה עומס בבית, הסכימה לקחת את הגורים ליומיים - כדי שיהיה זמן למצוא להם סידור.
הג’ינג’י אומץ ביום האימוץ. אחותו עברה למתנדבת אחרת לאומנה. בעקבות פרסומים באינטרנט - גם היא אומצה. שני הגורים ניצלו ונמצאים בבתי קבע.
סיפורו של צ'אק
צ’אק הוא כלב לברדור יפהפה. מחונך וממושמע. אבל לא מסורס. ולכן, כל פעם שכלבה מיוחמת מסתובבת ליד ביתו - הוא בורח. לא סיפור מיוחד כלל.
אלא , שבליל שבת, בשעת לילה מאוחרת , טלפון העמותה צלצל. מזלו של צ’אק ששכחנו לכבות את המכשיר! מעבר לקו אזרח הודיע שיש כלב שמשוטט כבר כמה ימים בשכונתו. הוא יצא עם כלבו לסיבוב לילה וראה שהכלב המשוטט(צ’אק) פצוע וזב דם. הוא תיאר שכל הדשא בגן ליד הבית מלא בדם. הזעקנו ווטרינר. מתנדבים באו ואספו את הכלב ולקחו אותו לווטרינר. הוא טופל טיפול חירום והלך הביתה עם אחת המתנדבות עד יום ראשון.
היוון שהיה לצ’אק שבב, ביום ראשון בבוקר , התקשרנו לשירות הווטרינרית, קבלנו שם הבעלים, התקשרנו ובסיום יום העבודה, הבעלים המאושר הגיע לאסוף את צ’אק.
מקווים שהבעלים ישמור עליו יותר טוב בעתיד.
אלא , שבליל שבת, בשעת לילה מאוחרת , טלפון העמותה צלצל. מזלו של צ’אק ששכחנו לכבות את המכשיר! מעבר לקו אזרח הודיע שיש כלב שמשוטט כבר כמה ימים בשכונתו. הוא יצא עם כלבו לסיבוב לילה וראה שהכלב המשוטט(צ’אק) פצוע וזב דם. הוא תיאר שכל הדשא בגן ליד הבית מלא בדם. הזעקנו ווטרינר. מתנדבים באו ואספו את הכלב ולקחו אותו לווטרינר. הוא טופל טיפול חירום והלך הביתה עם אחת המתנדבות עד יום ראשון.
היוון שהיה לצ’אק שבב, ביום ראשון בבוקר , התקשרנו לשירות הווטרינרית, קבלנו שם הבעלים, התקשרנו ובסיום יום העבודה, הבעלים המאושר הגיע לאסוף את צ’אק.
מקווים שהבעלים ישמור עליו יותר טוב בעתיד.
הירשם ל-
רשומות (Atom)







